דף הבית

פעילויות

מאגר מידע

תרשים

מפה

פורום

תוצרים

שמות משפחה ע"פ האנציקלופדיה העברית כללית, יהודית וארצי ישראלית. כרך 31, ירושלים תשל"ט, ת"א.

סקירה כללית:

כל עוד היה מספר בני האדם מצומצם, אפשר היה לזהות כל אדם לפי שמו הפרטי. עם התרבות האוכלוסין, התפשטות שמות דומים ושמות נורשים , היה צורך בסימן הבחנה נוסף שישייך אדם למשפחתו. העברים (ויהודים אשכנזים עד המאה ה- 18 ) השתמשו בשם האב. כך עשו גם הערבים
(עומר אבן אבו רביעה)  והשתמשו גם בשם הבן הבכור (אבו דאוד).

ניצני שמות המשפחה הופיעו אצל היוונים בתקופה העתיקה. לרומאים היו שמות משפחה סדירים, ומאז ימי הביניים נפוץ באירופה ובכל העולם השימוש בשמות משפחה הנורשים ( העוברים בירושה)  מאב לצאצאיו.

אישה הנישאת מקבלת על פי רוב את שם המשפחה של בעלה ( בארצות אנגלוסכסיות- בצרפת ובהונגריה היא מקבלת גם את שמו הפרטי. באנגליה (במשפחות מיוחסות) מהמאה ה- 18 ואילך יש המצרפים את שם המשפחה של הבעל ושל האישה לשם משפחה כפול המתקיים לדורות.

  המקום והלשון  
מהמאה ה-11 ואילך איטליה שמות משפחה נקבעו על פי המקום- אחוזת המשפחה. שמות של אצילים נגזרו משמות מקומות והסיומת היתה:  מן
  ארצות סלאוויות ציינו את המוצא באמצעות הסיומת:  סקי- סובייסקי, וישינסקי
  הונגריה סיומת ארכאית ( קדומה) y
  רוסיה שם המשפחה משמש לצרכים רשמיים בלבד. האדם נקרא בשמו הפרטי ובשם אביו בלבד בסיומת – ויץ' או איץ', ולנקבה סיומת – נָה.
את נוהג האצולה  חיקו גם אזרחים אחרים- הם אימצו להם ש"מ על פי מקצועם,  מוצאם, או שם בספרדית סיומת ez   Gonzalez = בן
גונזלס
, Martinez = בן מארטין .
אביהם באירית קידומת-O  Oconnor
  סקוטית קידומת    Macmillan  Macdonnel
  אנגלית סיומת-  son -,  sen -,  s-: Harrison= בן הרי,

Andersen = בן אנדר

  הונגרית סיומת- fi-  ולאצילים בסיומת fly
את אימוץ שמות המשפחה האיצו צרכי הרישום. ועידת טרנטו ב 1567 חייבה רישום שמות הנטבלים, הוריהם והורי הוריהם. התהליך הושלם רק במאות ה- 18-19 בתקופת הרנסנס וההומאניזם נהגו סופרים והוגים לאמץ שמות משפחה לאטיניים ויווניים לא מסורתיים

תורכיה היתה האחרונה  באימוץ שמות המשפחה. ב1934 חוייב כל תורכי לקבל ש"מ

 

סקליגר= נושא הסולם (בלאטינית),

מלנכתון= אדמה שחורה (יוונית) בתורכית הוסיפו להשתמש בשמות משפחה ערביים אך נשתנו  ההגיה והכתיב באי הגיית אות גרונית ובהשוואת ס' וצ' ט' ות'. חודשו גם שמות משפחה של גיבורים תורכים קדומים כגון טימור.

בימי הביניים

שמות משפחה החלו רווחים בספרד.

מאות שנים  שימרו יהודי ספרד את זכר עיר מוצאם שמלפני הגירוש.

 

השם בֶנבנשתי= ברוך הבא ( כבר מהמאה 11)

אַסטרוק= איש אסטוריה שבספרד. השם נפוץ גם בדרום צרפת- אַסטריק, אלבו, או עלבו= לבן, אלברצלוני,  אבולעפיה= אבי הבריאות (ערבית), אזולאי= צובע בכחול (מספרדית).

יהודים מיוחסים שהשתבחו במוצאם מבית דוד נשאו את התואר  "הנשיא" , ואילו אחרים את תואר הכבוד "דון" מלאטינית: dominus= אדון (  דון יוסף, דון יצחק...)
אלקלעי, אולטנו, סרגוסטי, קורדוברו.

  גם לחלק מיהודי איטליה שמות משפחה על פי מוצאם לוצַטו, דימודנה, פדואה
 

היהודים האשכנזים השתמשו בדרך כלל בשמם הפרטי ובשם אביהם ולעיתים ע"פ מוצאם.

גיצברג, הורוביץ, רפפורט
  האימוץ הכללי של שמות משפחה בא בלחץ השלטונות. יוסף השני שליט אוסטרו- הונגריה חייב את יהודי ממלכתו לבחור שמות גרמניים, אך נאסר עליהם להשתמש בשמות משפחה של משפחות גרמניות ידועות בגאליציה ניצלו השלטונות עניין זה לסחיטת כספים

את שמות המשפחה בגאליציה, חילקו לסוגים אחדים ומכרו אותם ליהודים בסכומים שונים:
במחיר היקר ביותר- שמות של פרחים ומתכות יקרות כגון: רוזנטל = עמק הוורדים בלומנקרנץ= זר פרחים גולדשטיין= אבן פז
גולדברג= הר- פז
זולים יותר- שמות שנחשבו פשוטים כגון:
שטאהל = פלדה
אייזן = ברזל
אייזנברג = הר ברזל

חינם ניתנו שמות בעלי חיים ושמות תואר כגון:
הירש = צבי
אוקס = שור
פוקס = שועל
גרין = ירוק
שוורץ = שחור
קליין = קטן

1804 ברוסיה היהודים חוייבו לכתוב את שמות המשפחה הנורשים בכל התעודות.
1850 רוסיה נאסר על היהודים לשנות את שם המשפחה שלהם אף במקרה של המרת דת.
1808

צרפת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יהודי אלזס

 

השלטון הנפוליוני חייב את היהודים לבחור בשמות משפחה תוך 3 חודשים מיום פרסום הצו.

ניתן חופש בחירה לשמות משפחה, אך נאסרו שמות משפחה של משפחות ידועות, וכן נאסר לבחור בשמות מן המקרא.

שמות המשפחה של היהודים הספרדים בצרפת הותאם למבטא הצרפתי כגון אסטריק, הו גם כאלה שהוסיפו לעצמם כינוי שציין את צרפתיותם.

יהודי אלזס החלו לבטא את שמות המשפחה הגרמניים שלהם בהגייה צרפתית עם דגש על ההברה האחרונה:

בלוך הפך לבלוק
ריינאך הפך לראנק
דרייפוס הפך לדרייפיס

1812 פרוסיה

היהודים חוייבו לבחור שם משפחה תוך 6 חודשים. מי שלא עשה כן היה עלול לאבד את זכות התושב שלו. בחירת השם היתה חופשית, אך השלטונות רשאים היו לא לאשר.
יהודים רבים בחרו בשמות משפחה על פי מקום מושבם או על פי מקום מוצאם כגון: ברלינר,  קניגסברגר.
יש מיהודי גרמניה שבחרו להם שם משפחה ע"פ השלט שהיה תלוי על ביתם:
רוטשילד = שלט אדום
שוורצשילד = שלט שחור

  שמות משפחה יהודיים במזרח אירופה

סוג חשוב של שמות יהודיים היו על פי  האמהות:
שמות של פרחים ואבנים יקרות: בלום  על שם בלומה
גולדמן על שם גולדה
בין = דבורה
באסווי,  באשביס = בת שבע

השמות על פי האבות נסתיימו בסיומת הגרמנית- זון או ביץ':
מנדלסזון, יעקובזון

מנדלביץ', יעקובוביץ', רבינוביץ'

נפוצים הכינויים בראשי תיבות עבריים :
ז"ק
= זרע קודש, חרל"פכ"ץ= כוהן צדק, ש"ץ= שליח ציבור,שו"ב= שוחט ובודק

 

  אשכנזים במזרח אירופה שמות נפוצים אחרים כינויים למשמשים בקודש ולבניהם:כהן, כַהַן, כהנא, כהנוב, כגנוביץ, לוי, לוינזון, לוינשטיין, קפלן = רַב,
קלויזנר
= רב של קלויז, רבינוביץ', חזנוביץ, קנטור = חזן, שכטר = שוחֵט, שוחַט, שוחטמן.
  אשכנזים במזרח אירופה

שמות המשפחה בין האשכנזים במזרח אירופה היו לפעמים ביידית או בצירוף עברי יידי:
צבי הירש, דב בער, אריה ליב, יהודה ליב. שלמה הפך לזלמן, וסניור (אדון בספרדית) הפך לשניאור

  הונגריה

בהונגריה היתה בעיה חריפה יותר ליהודים מחמת אי סובלנותם של ההונגרים לשמות עם צליל גרמני- יהודי. רק ליהודים מעטים היו שמות הונגריים עתיקים כגון:
פרקש = זאב

  ארה"ב

בשל המוצא המעורב של האוכלסיה, שררה סובלנות כלפי שמות זרים ולכן לא נהגו היהודים לשנות את שמות המשפחה שלהם. עקב  אי ידיעת השפה ואי הבנת פקידי ההגירה נתקצרו ושונו שמות רבים:
הסיומת –סקי  וביץ' הושמטו, וגם ההגיה האנגלית השפיעה. כך התהוו השמות האופייניים ליהודי ארה"ב כגון:
מורגנסטרן, ג'ייקובסון (במקום יעקובזון), קיי (במקום קמינסקי), סטון, פינקלסטון.

 

ארץ ישראל

 

ליהודים ממוצא ספרד  היו שמות עבריים זה דורות

 

האשכנזים החלו להחזיר לעצמם את שמותיהם העבריים המקוריים

 

בראשית ימי הישוב היהודי החדש לא היתה נטיה לאמץ שמות עבריים. שמות משפחה של שרידי הישוב הישן נחשבים לשמות מיוחסים ואין מעברתים אותם:
ריבלין, ייבין, ילין, פרומקין   ששון,  מיוחס,  חַיון(= חיוני)
מרגוליאס הפך ל- מרגליות לפידס הפך ל- לפידות
שפירו
הפך ל- שפירא

  תנועת עברות השמות נתעוררה בעשורים הראשונים של המאה ה-20

יצחק בן צבי (= שימשלביץ)
דוד בן גוריון
(= גרין)
שרת
( צ'רתוק, שרתוק)
בוגר (= בוגרצ'וב, בוגרשוב)
שזר
(= שניאור זלמן)