כתבו: עבאדי אופק וסונסינו עידן

בהנחיית המורה תקוה סילברמן

אתר זה יעסוק בכלי חרס מהתקופה המקראית. כלי החרס היו בתקופת המקרא כלים שימושיים ביותר בחיי היום יום. הם היו בין הכלים החשובים והעיקריים בבית מגורים של אז. באתרנו נציג מבחר של כלי חרס אותם מיינו על פי השימוש שלהם, נציג תמונות של כלים אלה, נתאר את הכלים, ונביא פסוקים מן התנ"ך בהם נזכרים כלים אלו.

הכנת הכלים כלי הגשה כלי בישול כלי אחסון

הכנת הכלי - חומר ותהליך

כלי החרס עשויים סוגים שונים של טין, חומר המושג מהאדמה, אחרי שטובלים אותו במים הוא נעשה גמיש ושימושי ליצירת הכלים.

סוגי הטין המתאימים ליצירת כלים הם: טין נקי , טין ברזלי, טין אדום מצוי , טין פחמני ,

טין סידי , טין חולי.

סוג הטין משפיעים על צבעו של הכלי, לפני ואחרי ששורפים אותו.

לכל סוג טין יש הרכב פנימי משלו (מינרלים, ויטמינים וכו') הוא עשוי מסליקת מימן של אלומיניום בתוספת כמויות קטנות של תרכובות אלקאליות (אשלגן וסודה), תרכובות ברזיליות, סיד,קווארצה, חומרים אורגניים ומים. (אצל כל סוג טין יש חומרים שונים מתוך החומרים הנ"ל).

מלקיחת הטין מהטבע ועד קבלת התוצר הסופי, יש תהליך ארוך, להלן התהליך:

1. מגיעים למקומו הטבעי של סוג הטין הרצוי, מוציאים אותו מהאדמה גושים, גושים.

2. שמים את הטין במקום רחוק מאבנים, צמחים, אדמה אחרת, מבע"ח וכדומה,

3. מחכים עד שהוא מתפורר.

4. לאחר שהתפורר חשוב לנקות אותו היטב ולשטוף אותו.

5. עכשיו מתחילים לעצב את הכלי בצורה שבוחרים, לוקחים גוש בגודל הרצוי,

מתחילים לעצב אותו בצורה המבוקשת אפשר לעשות זאת בידיים או במכונת האבניים,

לפניכם קיצור של תולדות האבניים:

האבניים התחילו בתור לוח עץ ומחצלת שניתן היה לסובב אותם ובכך לעזור לקדר. האבניים עזרו לקדר במהרה. את עזרת האבניים ידע האדם בתקופה הכלקוליתית השימוש בהם דעך במקצת בתקופת הברונזה הקדומה אבל שיא השימוש באבניים הגיע בתקופת הברונזה התיכונה. לפני זמן מה התגלו בחצור אבניים מהמאה ה-14 לפניי הספירה הם היו עשויים מאבן רכב בעלת בליטה ואבן שוכבת בעלת שקע. את אבן הרכב ניתן היה לסובב במהירות.

במגידו נמצאו האבניים הקדומים ביותר שהארכיאולוגיה מצאה בכל הזמנים הם היו שייכים לשלב ב בתקופת הברונזה הקדומה.

6. לאחר שהכלי מעוצב לפי הצורה שרוצים מורידים את הכלי מהאבניים.

7. אם רוצים חורטים עליו או מעטרים אותו עיטורים שונים.

8. מייבשים את הכלי.

9. כדאי לשרוף את הכלי לאחר התייבשותו אך אם הכלי הוא רק לקישוט פעולה זאת לא חייבת להיעשות.

כלי הגשה

כלי משקה

כלי המשקה הם כלים מגוונים ביותר, נציג כמה כלי משקה בולטים:

גביעים

הגביע הוא כלי, בעל גוף גלילי, שפה נטויה החוצה, ועומד על רגל גבוהה ובסיס רחב. על שמו מכונים קבוצה גדולה של כלי קרמיקה. קבוצה זאת, נקראת בשם כלים דמויי גביע.

החוקרים סבורים שמקורה של קרמיקה זאת היא בצפון סוריה. מכיוון שרוב הכלים מחרס זה נמצאו באזור.

כלים ממכלול זה שהובאו מסוריה הצפונית התגלו במגידו.

הגביע שימש ככלי שתייה.

"ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן…" (בראשית מד 2)

כוסות

כלי שתיה עשוי חרס או מתכת. כנראה היה קערית קטנה שנהגו להחזיק בכף היד.

"…מפתו תאכל ומכוסו תשתה…" (שמ"ב יב 3)

אגרטלים

אגרטל גבה בסיס - שימש כלי שתייה.

צורתו בולטת ומיוחדת. האגרטל גבה הבסיס הוא בעצם שכלול של קערה עם צוואר.

האגרטל מכונה "בילביל".

קדרה

הקדרה היא כלי בישול והגשה עמוק ורחב במיוחד. פיה רחב מאוד ולכן אפשר להכיל בה כמות רבה של המשקה.

הקדרה שימשה ככלי ערבוב אך גם ככלי להגשת משקאות. הקדרה נמצאה בעיקר בקברי יריחו שם גם נמצאו פכיות הדליה.

בקדרה נמצאו לעיתים כלי הגשה בהם לקחו האנשים את המשקה (בעיקר יין מתובל ומיוחד) מהקדרה. תפקידה של הקדרה בעת הארוחה הוא לעמוד בקרבת שולחן האוכל על כן מיוחד ובא הוכן היין המתובל או המשקה האחר המוגש לסועדים.

פך

כלי מזיגה ,בינוני בתכולתו, בעל ידית אחת, צוואר צר, ובשפה צבוטה לצורך המזיגה.

כלי אוכל

קערות:

כלי גדול ושטוח, שהיה עשוי מחרס או מעץ.

כלי בישול

סיר

את הסיר ייצרו מתערובת מיוחדת של חומר "חסין אש". תבניתו הותאמה למתקני הבישול.

ניתן לזהות שני סירי בישול:

1- בעל בסיס שטוח ודפנות עבות וזקופות, מעוטר ברצועה בולטת שהודבקה אל מתחת לשפתו.

2- סיר בעל מבנה כדורי ובסיס עגול, שהותאם להשען על גבי אבני כירה.

מחבת – כלי חרס ששימש להכנת המנחה, שהיא סולת בלולה בשמן.

מרחשת – כלי חרס ששימש לאפיית המנחה. זה היה סיר עמוק ורחב-צוואר, שבו טיגנו את הסולת.

משארת – כלי חרס בו ערבבו קמח, שמרים ומים להכנת הבצק. זו היתה קערה רחבה אך לא עמוקה.

כלי אחסון

לאגירה הייתה חשיבות רבה בתקופת המקרא. כיון שלא היו אמצעי שימור וקירור, הצטרכו לאגור את המזון מעונה חקלאית אחת לשנייה. לצורך זה הקצו מקום רחב בשטח הבית, והצטיידו בכלי אחסון מתאימים.

כלי האחסון המקובלים ביותר היו הקנקנים.

קנקנים

הקנקנים שמשו הן לאגירת מזון יבש (דגנים וכו') והן לאגירת נוזלים (יין, שמן ועוד).

את הקנקנים ייצרו בשני גדלים עיקריים:

1- הפיטס, הקנקן הגדול, שתכולתו בערך כ- 60 ליטר.

2- הקנקן הרגיל – בעל תכולה של כ- 25 ליטר.

מבנה גוף הקנקנים היה סגלגל ומוארך, נעשה צר כלפי מטה, ועוזר בכך לאחסון והובלה של תכולה רבה. זה אפשר לעמיד את הקנקנים זה לצד זה בצפיפות. ידיות הקנקנים חוברו לחלק הרחב של ההיקף, כדי לסייע בנשיאת הקנקנים. את הקנקנים פקקו בגוש טין וסגרו הרמטית, המכונה במקרא "צמיד פתיל" (במדבר יט 15).

קנקנים קטנים יותר הותאמו לטלטול. אלו הם בעצם הכדים אותם נשאו הבנות אל הבאר כדי לשאוב מים. "...יוצאת וכדה על שכמה ותרד העינה ותשאב" (בראשית כד 15)

פכית הדלייה

פכית הדלייה נוצרה כדי לשאוב נוזלים מתוך הקנקן. הפכית עוצבה כך שתהיה צרה כדי שיוכל להיכנס לקנקן. לפכית יש ידית כדי להחזיק אותה ולתלות אותה על פי הקנקן. ופיה שהיה בו קצה צבוט שימש למזיגה.

הפכית נמצאה בעיקר בקברים ששם השתמרו מצוין, במקומות מסוימים אפשר היה לראות הפכיות בתוך הקנקנים, היא הייתה מחוברת על ידי הכרום שנשאר מהשתייה. הקברים העיקריים בהם נמצאו פכיות הם ביריחו, אשר שם נמצאו גם חיקויים זעירים של הכלי עשויים מעץ.

אסוך – כלי חרס ששימש להחזקת שמן (מל"ב ד 2). כנראה בעל גוף מעוגל ובסיס טבעת. בעל שלוש ידיות וחדק רחב בדמות פעמון. צוואר רחב.

בקבוק – שימש לאחזקת מים או דבש (ירמיהו יט , מל"א יד 3).

נבל – כד חרס גדול (75 ס"מ)בעל ארבע ידיות לאיסום תבואה ולהחזקת שמן או יין (ישעיהו כב 24). היה גם נבל קטן בעל שתי ידיות.

ביבליוגרפיה

אנציקלופדיה מקראית, ערך כלים,כלי חרס

לקסיקון מקראי, כלי חרס

אנציקלופדיה של המקרא ובית שני, קרמיקה

והכנעני אז בארץ, עירית ציפר

מוזיאון הכט

http://www.bible.gen.nz/amos/archaeology/date.htm

http://www.loc.gov/exhibits/scrolls/art2.html

http://www.jewishmuseum.net/List_of_Illustrations.htm

http://www.museum.upenn.edu/Canaan/Pottery.html

www2.auckland.ac.nz/acte/ pmb/archaeology/date.htm http://www.asor.org/outreach/links/ANEarchy.html

http://www.bu.edu/anep/tournette.jpg

http://www.bu.edu/anep/LB.html#LBPottery

http://www.fas.harvard.edu/~nelc/lang_dept/archaeology.html