חמורבי היה המלך השישי בשושלת הראשונה של מלכי בבל העתיקה ומלך בשנים 1686-1728 לפני הספירה. מיוחסים לו חוקים חברתיים וסוציאליים חשובים שנחקקו בתקופתו. החוקים נחקקו כדי שיהיה עונש קבוע על כל מעשה ושלא יצטרכו כל פעם לכתוב עונש חדש.

על גבי מצבה המוכרת בשם "מצבת חמורבי", העשויה מאבן דיוריט וכתובה בכתב יתדות אכדי, חרותים 282 החוקים שחוקק חמורבי.

עם כיבוש בבל העתיקה על ידי מלך עילם , העבירו את המצבה לשושן (בירת עילם) שם שכנה מעל 3500 שנה, עד שנתגלתה על ידי ארכיאולוגים צרפתיים ב- 1902 ונלקחה על ידם לצרפת. היום נמצאת במוזיאון הלובר בפריז.

חשיבותו של קובץ החוקים הזה רבה להבנת חוקי המקרא, בשל הדמיון ביניהם.

השוואה בין חוקי המקרא לחוקי חמורבי

נושא	החוק בחוקי חמורבי	החוק בחוקי התנ"ך	ההשוואה
נזקי גוף הנגרמים על ידי אדם לאדם אחר	-"אם שיבר עצם של איש,הם את עצמו ישברו" -כי יבנה בנאי בית לאיש , אך לא עשה בנייתו איתנה, והבית אשר בנה התמוטט ובעל הבית נהרג- הבנאי ההוא מות יומת . ואם נהרג בנו של בעל הבית – את בן הבנאי ימיתו.	"ואם אסון יהיה ונתת נפש תחת נפש, עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל כוויה תחת כוויה פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה"(שמות כא)	גם בחוקי התנ"ך וגם בחוקי חמורבי העונש הוא "מידה כנגד מידה": כלומר, גורמים לך אותו נזק שגרמת למישהו אחר.
נזקי גוף לעבד	אם השחית את עינו של עבד איש אחר או שיבר את עצמו של עבד איש אחר, ישלם חצי ערכו.	"וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עינו: ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו תחת שנו"	בחוקי התורה במקרה של פגיעה אדם בעבדו , יכול הפוגע להיענש על ידי שחרור העבד לחופשי. לפי חוקי חמורבי אין אזכור של פגיעה בעבד על ידי אדונו, ובמקרה של פגיעה בעבד של אחר – ניתן לשלם חצי מערכו.
סגנון	"כי יריבון אנשים והכה האיש האחד את רעהו. ופצעו. ונשבע כי בשוגג עשה. ישלם המכה את שכר רופאי המוכה".	"וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרוף. ולא ימות ונפל למשכב. אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן ורפוא ירפא".	דמיון רב בסגנון