מצבת מישע היא אסטילת זיכרון (מצבת אבן גדולה) שהציב מישע מלך מואב לכבוד כמוש אלוהיו בעירו דיבון, 20 ק"מ מזרחה מים המלח, מול עין גדי, בירדן של ימינו.

המצבה עשויה אבן בזלת מסותתת. מידותיה: גובה בערך 1 מטר, רוחב כ- 60 ס"מ. היא מעוגלת למעלה ושטוחה למטה. צידה הקדמי שטוח ומלוטש. הכתובת נכתבה בכתב האלפבית הפיניקי- העברי שהיא השפה המואבית הקרובה מאוד לעברית המקראית.

מצבת מישע נמצאה במקרה על ידי כהן הדת האלזאסי קליין בחורבות דיבון בשנת 1868. כשהבדואים ראו את המצבה, היו בטוחים שיש אוצר בתוכה. לכן שברו אותה ואפילו רצו לנפץ אותה לרסיסים. לאחר מכן הועברה למוזיאון ה"לובר" בפריז שבצרפת ושם תוקנה. לאחר חיבור השברים החלו החוקרים לפענח את הכתובת אך לרוע מזלם רק 30 השורות הראשונות נשתמרו. בהתחלה חשבו שהכתובת היא זיוף, לבסוף גילו שהכתובת מקורית וכיום מוערכת כאחת התעודות החשובות ביותר מתקופת המקרא.

מישע הציב את המצבה מטעמים דתיים. היא מוקדשת לכמוש אלוהי מואב שעשה חסד עם מישע. תוכנה של הכתובת בא לרומם את שמו ופעילותו של המלך ששחרר את מואב מלחץ ישראלי, ניצח את אויביו, הרחיב את גבול מדינתו, ביצע מפעלי בניה והעלה את קרנה של מואב.

החוקרים השתדלו לקבוע את זמן כתיבת המצבה. התקופה הכי מוקדמת שמיחסים את המצבה אליה הם ימיו של אחאב ונראה שלא יכלה להיכתב לאחר שנת 850 לפנה"ס שהיא שנת מפלתם של יורם ויהושפט כי בניצחון זה של מישע נגמרת הכתובת.

מישע היה מלך מואב בתקופת שלטונם של מלכי שושלת בית עמרי. בימי עמרי ואחאב

הוא היה כפוף לישראל, ולאחר שמת אחאב נאמר: "וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר. וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (מלכים ב ג,ד-ה).

תרומת הכתובת למחקר

- זוהי העדות החוץ תנ"כית הראשונה לסיפור המופיע בתנ"ך. מופיעים במצבת מישע שמות מדויקים מהתקופה.

- הכתובת מלמדת על הלשון המואבית, הדת ותפיסת העולם של המואבים.

- הכתובת מעידה על קרבתה של תפיסת העולם המואבית לזו של ישראל(חרם, כעס האל, מלחמת האל).

- מהכתובת למדים על קיומו של מקדש לה' אלוהי ישראל בנבו.

מצבת מישע- תעתיק

1. אנכ. משע. בנ. כמש.. . מלכ. מאב. הד
2. יבני | אבי. מלכ. על. מאב. שלשנ. שת. ואנכ. מלכ
3. תי. אחר. אבי | ואעש. הבמת. זאת. לכמש. בקרחה | ב[נס. י]
4. שע. כי. השעני. מכל. המלכנ. וכי. הראני. בכל. שנאי | עמר
5. י. מלכ. ישראל. ויענו. את. מאב. ימנ. רבנ. כי. יאנפ. כמש. באר
6. צה | ויחלפה. בנה. ויאמר. גמ. הא. אענו. את. מאב | בימי. אמר. כ[...]
7. וארא. בה. ובבתה | וישראל. אבד. אבד. עלמ. וירש. עמרי. את א[ר]
8. צ. מהדבא | וישב. בה. ימה. וחצי. ימי. בנה. ארבענ. שת. ויש
9. בה. כמש. בימי | ואבנ. את. בעלמענ. ואעש. בה. האשוח. ואבנ
10. את. קריתנ | ואש. גד. ישב. בארצ. עטרת. מעלמ. ויבנ. לה. מלכ. י
11. שראל. את. עטרת | ואלתחמ. בקר. ואחזה | ואהרג. את. כל. העמ. [מ]
12. הקר. רית. לכמש. ולמאב | ואשב. משמ. את. אראל. דודה. ואס
13. חבה. לפני. כמש. בקרית | ואשב. בה. את. אש. שרנ. ואת. אש
14. מחרת | ויאמר. לי. כמש. לכ. אחז. את. נבה. על. ישראל | וא
15. הלכ. הללה. ואלתחמ. בה. מבקע. השחרת. עד. הצהרמ | ואח
16. זה. ואהרג. כלה. שבעת. אלפנ. גברנ. ו[גר]נ | וגברת. וגר
17. ת. ורחמת | כי. לעשתר. כמש. החרמתה | ואקח. משמ. א[ת. כ]
18. לי. יהוה. ואסחב. המ. לפני. כמש | ומלכ. ישראל. בנה. את
19. יהצ. וישב. בה. בהלתחמה. בי | ויגרשה. כמש. מפני | ו
20. אקח. ממאב. מאתנ. אש. כל. רשה | ואשאה. ביהצ. ואחזה.
21. לספת. על. דיבנ | אנכ. בנתי. קרחה. חמת. היערנ. וחמת
22. העפל | ואנכ. בנתי. שעריה. ואנכ. בנתי. מגדלתה | וא
23. נכ. בנתי. בת. מלכ. ואנכ. עשתי. כלאי. האש[וח למי]נ. בקרב
24. הקר | ובר. אנ. בקרב. הקר. בקרחה. ואמר. לכל. העמ. עשו. ל
25. כמ. אש. בר. בביתה | ואנכ. כרתי. המכרתת. לקרחה. באסר
26. [י]. ישראל | אנכ. בנתי. ערער. ואנכ. עשתי. המסלת. בארננ.
27. אנכ. בנתי. בת. במת. כי. הרס. הא | אנכ. בנתי. בצר. כי. עינ
28. ----- ש. דיבנ. חמשנ. כי. כל. דיבנ. משמעת | ואנכ. מלכ
29. ת[י] ----- מאת. בקרנ. אשר. יספתי. על. הארצ | ואנכ. בנת
30. [י. את. מה]דבא. ובת. דבלתנ | ובת. בעלמענ. ואשא. שמ. את. [...]
31. --------- צאנ. הארצ | וחורננ. ישב. בה. ב
32. --------- אמר. לי. כמש. רד. הלתחמ. בחורננ | וארד
33. ---------[ויש]בה. כמש. בימי. ועל[...]. משמ. עש
34. -------------- שת. שדק | וא