זוהי כתובת שנתגלתה בשנת 1880 על דופן נקבת השילוח , המצויה סמוך לירושלים העתיקה. הכתובת חקוקה על חלקו התחתון של משטח אבן צור מוחלק, בגודל של 23/66 ס"מ.

הכתובת כתובה בכתב העברי העתיק.

הארכיאולוגים וההיסטוריונים מייחסים אותה לסוף המאה ה- 8 לפה"ס.

הכתובת מספרת על השלבים האחרונים שבחציבת הנקבה, בימי חזקיהו, שביצר את ירושלים והטה את מי הגיחון אל תוך העיר, כדי שתהיה אספקת מים סדירה לירושלים בזמן מצור של האשורים המתקרבים.

המנהרה נחצבה כנראה על ידי שתי קבוצות של חוצבים, אחת שחצבה מתוך העיר והשנייה החלה את עבודתה מחוץ לעיר.

וזה דבר הכתובת:

בעברית פשוטה: בזמן שהחוצב מצד אחד מניף גרזן וגם מהצד השני ונותרו עוד 300 אמות לפריצת הצור נשמע קול (כי היה סדק בצור מצד ימין ומצד שמאל) איש אחד קורא לחברו. המשיכו לחצוב כל אחד לכיוון חברו עד שהגיעו זה לזה והמים פרצו מן המוצא אל הבריכה, באלף ומאתיים אמות, ומאה אמה היה גובה הצור על ראש החוצבים.

מטרת הכתובת הייתה כנראה לציין את ההישג ההנדסי ולציין את שמחת החוצבים.

מפעל החציבה הגדול הזה מתועד גם במקרא בספר מלכים ב כ 20, בישעיהו כ"ב 9 ובדברי הימים ב ל"ב 30.

"וְהוּא חִזְקִיהוּ סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וַיישְרֵם לְמַטָה מַעֲרָבָה לְעִיר דָוִד"

דגם מערכות המים בתקופת חזקיהו , נקבת חזקיהו מסומנת בכחול

תרומת הכתובת למחקר ההיסטורי

- הכתובת מחזקת את הסיפור המקראי בדבר חציבת הנקבה בהוראת המלך חזקיה בשל המצור האשורי.

- הכתובת מלמדת אותנו על האופן בו נכתב הכתב העברי בימים ההם.

- הכתובת מלמדת כיצד נחצבה מנהרה תת- קרקעית בימים ההם.

- אמנם לא ידוע מטעם מי נכתבה הכתובת, אך לומדים שזו דרך להנצחת רגע מרגש של סיום החציבה.