כתבו ברי
גינת ואלמוג
טל
כיתה ה3, בי"ס
"דוד ילין",
חיפה
כול
עיר מבוצרת
היטב צריכה
להבנות על הר.
הגובה הוא אחד
הביצורים
הטובים
ביותר.הוא
נותן לך תצפית
על כול האזור
והאטה של
האויב לקראת
העיר.
בנוסף
דאגו לבצר את
העיר ע"י
בניית חומה
סביבה, וביצור
נקודת התורפה
של העיר והוא
השער.
תפקידי
השער מבחינה
צבאית
מאז
ומתמיד השער
היה נקודת
התורפה של
מערכת
הביצורים, בגלל
שזה היה המקום
היחידי בו יש
פתח של החומה.
לא רק תושבי
העיר יכולים
להיכנס דרכו
אלה גם האויבים.
לפי כך הושקעו
מרב האמצעים
ההנדסיים
במיגון
וחיזוק החומה.
לרוב התוקף
התמקד בשער
וניסה לפורצו.
את שערי העץ
היה ניתן לשרוף,
אבל לא היו
הרבה כאלה.
לרוב היו
מצפים עץ במתכת
או יוצקים
שערים מנחושת
מעורבת בבדיל.
כך נמדדה
איכות ביצור
השער . אם השער
היה מוגן היטב
היה קשה לפרוץ
לעיר אבל אם
השער היה פרוץ,
אין שום סיכוי
לשרוד בקרב.
תפקידו
של השער
מבחינה צבאית
ברור
ומובן,הוא האמצעי
לשמירה על
הכניסה לעיר.
בזמן מתקפה
השער ננעל בדלתות
ומשמש כנקודת
אש למגינים
שמנסים לעקב
את האויבים
ממגדלי החומה
במטרה למנוע
את פריצת
הדלתות.
הפתרונות
הארכיטקטוניים
שהומצאו
לבעיית השער
הצבאי השתנו
מדור לדור.
בתקופות
הקדומות ניסו
להצר את פתח
הכניסה כמה
שאפשר כדי
למנוע כניסה
חופשית של
מרכבות וכלי
קרב כבדים.
אורך פתח
החומה היה בין
0.8 ל2.00 מ'.
בתקופות
מאוחרות יותר,
הרחיבו את
אורך השערים מכיוון
שהשתכללו
השימושים
בכלי תחבורה
למסחר והובלה.
דבר זה הציב
אתגרים חדשים
למתכנני השער
מה שחייב
פתרונות
חדשים ומיוחדים.
אחת
מהדוגמאות
להרחבה של
השער היא ערי
טרויה ששעריהם
גדלו בהרבה
מהמקובל
בתקופות
הקדומות.
החל
מתקופת
הברונזה
הקדומה נפסק
השימוש בשערים
צרים. רק
בתקופות
מאוחרות יותר
חוזרות הפוטרונות
(השערים
הצרים) לשימוש
אך למטרה שונה
מעט, הוא שימש
כפתח יציאה
סודי, או מעוז
תקיפת האויב
בהפתעה, או
פתח סודי
ליצירת קשר עם
העולם החיצון.
בכדי
לחזק את כוח
הבלימה,
מתחילים
להופיע מגדלי
שמירה על
החומה. מגדלים
אלה משמשים
לתקיפת האויב
מלמעלה בעזרת
חיצים ובדרך
כלל ממוקמים
משני צידי
השער ליצירת
אש משני
הכיוונים. מגדלים
מסוג זה היו
נפוצים בצורה
מפותחת
בטרויה, תל
פרעה, מגידו
וכנראה גם בערד.
למגדלים אלה
היו שימושים
צבאיים בלבד
והכניסה
אליהם הייתה
מתוך העיר.
סביר להניח
שהיו מדרגות
שהובילו אל
המגדל.
פתרון
שונה של הבעיה
מבוסס על
העיקרון של
מניעת תנופה
של היריב,
ובכך להחליש
את עוצמת מיתקפתו.
כך נמנעה האפשרות
מהתוקפים
לראות את השער
וכך גם לתקוף
אותו מרחוק.
גם הפתרון הזה
מבליט את
ההיבט הצבאי
אך מקשה על
הגעת סוחרים
העירה. חשוב
לציין
שהכניסות
העקיפות
והמשופעות
חיבבו רצפה
חזקה בדרך
הגישה אל
השער. כאלה
חיזוקים נעשו
על ידי שילוב
של קירות אבן
או קורות עץ
על המעבר כדי
למנוע את
היסחפות
הקרקע. קירות
אבן לחיזוק
נתגלו במגידו,
שיטה זו
הונהגה גם
בתקופות
מאוחרות יותר.
מתחילת
תקופת
הברונזה
התיכונה
נפוצו בא"י ובמדינות
השכנות סוג
חדש ומיוחד של
שער. שער זה
היה נפרד
מהחומה והפך
להיות למצודה
קטנה ועצמאית. שער
מסוג זה היה במגידו
וכלל שני
שערים, השער
הפנימי שהיה
מוצק וחזק
והשני
החיצוני
הפחות
משמעותי
ששימש למעבר
סוחרים. בין
השער הראשון
לשני היו עסקי
מסחר. אחד
ממאפייניו של
השער הוא
השינות
המעוגלות.
לשינות היו
תפקיד צבאי
חשוב ביותר,
הם שימשו
כמגנים
וכפתחים
לירי.לשינות
היה גם חלק
אסטטי-הם
שוברות את
החדגוניות של
החומה וגם משמשות
לסמל פולחני.
בגלל החלק
הפולחני
מופיעות
השינות גם
בחלקים אחרים
בעיר שלא
קשורים לביצורים.
בתקופת
הברזל משתנה
ההיבט בנוגע
לשער. לאט לאט
מתחיל השער
לקבל גם
חשיבות מהצד
האזרחי.
בתקופה זו
החומה
החיצונית
מקבלת חשיבות
רבה מבחינה
ביטחונית
ואילו חלקיו
האחוריים
משמשים
למטרות
אזרחיות,
והחלקים
הגבוהים
שימשו למשמר
ומחסן כלי
נשק. כחיזוק
אחרון לשער
החיצוני, יש
מידי פעם שער
חיצוני
שחומתו משתלבת
עם חומת העיר.
השער והחומה
מלאים מגדלי שמירה,
זה יצר מעין
"שטח הריגה"
שכול איוב שמצליח
לפרוץ את השער
החיצוני נכנס
למטר של חיצים
ואין לא הרבה
סיכויים
להינצל מזה.
מתבליטים
אשוריים
שמתארים
קרבות במזרח,
מאופיינת
החומה במשקוף
מעוגל שהיה
מקושת לפעמים
בשינות. ייתכן
שצייר
התבליטים
הושפע מהחומות
האשוריות
ולכן חשב שכול
החומות
מאופיינות
בקשתות.
החומות
התפקיד
הראשון של
החומה הוא
למנוע מהאויב
לפרוץ
העירה-ביטול
ניידותו. אך
מכיוון שחץ
יכול לעקב את
האויב רק מעט
והוא יכול
לעבור את החומה
אין זה עוזר
בהרבה. אבל
אפשר לבנות את
החומה כך שכמה
צלפים יוכלו
לירות חיצים
מלמעלה וכך לסקל
את
ניסיונותיו
של האויב לעבור
את החומה
ולכבוש את
העיר.
הקרב
על העיר
וביצוריה
ביצור
עיר היא משימה
קשה. מטרתך
היא לנטרל את שני
יתרונותיו של
האויב- ניידות
ואש. אם הזמן הביצורים
השתכללו
ויכלו לנטרל
את כוחותיו של
האויב. אך גם
יכולת התקיפה
עלתה עם הזמן
(דוגמא לכך:
הבליסטרה) מה
שנותן לתוקף
יתרונות
חדשים,שגם
איתם צריך
להתמודד. הנה
חמישה דרכים
לפרוץ עיר:
1.
חדירה
מעל הביצור
2.
חדירה
בכוח דרך
הביצור
3.
חדירה
בכוח מתחת
לביצור
4.
מצור
והרעבה
5.
תחבולה
שלושת
הדרכים
הראשונות הם
דרכים
שדורשות כוח
רב. בתקופות
קדומות,כשהביצורים
היו יותר חלשים
השתמשו
בשיטות האלה,
אך עם הזמן הם
הפכו להיות
נדירים. שני
הדרכים השניות,
מצור והרעבה
ותחבולה יותר
מקובלים. אף
בזמנים יותר
מאוחרים (מסע
הכיבוש של
נפוליון)
הייתה נפוצה
השיטה הזו.
תחבולה היא
שיטה פחות
נפוצה אך
יעילה.
התחבולה
המפורסמת היא
הסוס
הטרויאני
המוכר.
מגידו
וביצוריה
שער
שלמה:
שער
שלמה מיוחס
לימי שלמה
מכיוון
ששערים דומים
נתגלו בתל גזר
ובחצור לפי
ספר מלכים א' ט' היו אלו
ערים אותם
ביצר שלמה.
שער
שלמה עשוי
משני מגדלים
בחזיתו ושישה
חדרי משמר
שלושה מכל צד
של המעבר.
אורך
בית השער 20.3 מטר
ורוחבו 18.2 מטר.
רוחב
המעבר בין
חדרי המשמר
הוא 4.2 מטר.
על פי
ידין שער זה
קשור לחומת
סוגרים אבל
ארכיאולוגים
אחרים טוענים
שהוא היה קשור
לחומת קדמות
ונסוגות (לא
ברור סוג
החומה מכיוון
שידין מצא
פיסת חומה
ולאיזה סוג
היא משתייכת-
יש רק השערות).
השער
והחומה
בנויים מאבני
גזית מסותתות,
והאבנים
הונחו בצורת
ראשים
ופתינים
לסירוגין.
רוב
הארכיאולוגים
חושבים שצורת
בנייה זאת היא
בשביל הגנה
מפני מלחמה
(הרי שאם
תדחוף אבן אחת
השנייה לא
תיפול) אבל יש
כאלה שטוענים
שצורת בנייה
זאת משמשת
כנגד רעידות
אדמה.
הדרך
לתוך העיר
בנויה בשיטת
"הגישה
העקיפה" שנוצרה
כדי להאט את האויב.
מי
שמנסה לפרוץ
לעיר קודם
צריך לפרוץ את
השער החלש מעץ
(זה מעכב אותו)
ואז הוא צריך
להמשיך בשביל
ולעשות פנייה
של 90 מעלות (לנו
זה לא נראה קשה
אבל עם צבא
שלם זה קשה
מאוד).
בזמן
הפנייה
יכולים לירות
עליהם הקשתים
שעומדים על
החומה ובכך
לעכב את חיילי
האויב.
כשהארכיואולוגים
חפרו הם ראו
קו אדום (פלא
שהוא החזיק כל
השנים) שהיווה
מעין סימן
שעזר לבונים
לבנות בצורה
סימטרית.
הרחבה
שבחזית השער
שבה היו
נאספים לפני
הכניסה מוגנת
בחומה (גם
חומה זו עשויה
מאבני גזית) שלה
היה שער חיצון
קטן יותר.
בעזרת
ארבעת זוגות
האוֹמְנות שבין
התאים הותקן
גג שעליו
הוצבה ההגנה
על השער
הראשי. מחוץ
לשער הראשי
נוצרה כיכר
קטנה שהיוותה
מעין קשר בין
השער הראשי
(האחורי) לבין
השער המשני
(הקדמי) שהיה
בנוי אף הוא
במעבר בין זוגות
של אוֹמְנות
שיצרו תא בשני
צידי המעבר.
החומה
מגידו
מוקפת בחומת
קדמות ונסוגות
וחלק מהחומה
הוא חומת
סוגרים.
חומת
קדמות ונסגות:
חומה עבה (7
מטרים רוחב)
שבנויה כך
שקיר אחד בולט
וקיר אחד
שקוע. במגידו
חומה זו נבנתה
בנדבכים של
ראש ופתין.
חומת
סוגרים: שתי
חומות דקות (2
מטרים רוחב כל
אחת) בין
החומות יש
קירות ניצבים
שמחלקים את החומה
לתאים שבהם
יכולים לגור
אנשים במקרה
של צפיפות בעיר,
המושל יכול
לשפוט אנשים
וכדומה. בזמן
מלחמה ממלאים
את תאי החומה
בחול או אדמה.
חומת קדמות
ונסגות חומת
סוגרים
השוואה
בין חומת
סוגרים לבין
חומת קדמות
ונסוגות:
|
|
חומת
סוגרים |
חומת
קדמות
ונסוגות |
|
יתרונות |
1. חומת
סוגריםיותר
זולה. 2. אם פורצים
קיר אחד כל
החול נשפך על
האויבים. 3. בזמן שלום
אנשים
יכולים לגור
או להישפט
בתאים. |
1. חומת
קדמות
ונסגות יותר
עבה. 2. אם מטפסים
על נסוגה
אפשר לירות
במטפס ביתר
דיוק
מהקדמות
הקרובות. 3. אם מטפסים
על קדמה אז
כשיורדים
אפשר לירות
במטפס ביתר
דיוק
מהנסוגות
הקרובות. |
|
חסרונות |
1. חומת
סוגרים יותר
דקה לכן קל
יותר לפרוץ
אותה. 2. קשה יותר
לפגוע ממנה
מאשר מחומת
קדומות ונסוגות. |
1. חומת
קדומות
ונסוגות
יקרה יותר. |