תולדות מגידו
כתבו
עידו סולומון,
אריאל
הורוביץ ולאה
לוי
כיתה ה3,
בי"ס "דוד
ילין", חיפה
העיר
מגידו נוסדה
באלף הרביעי
לפני הספירה,
בתחילת קיומה
לא הייתה
העיר
מבוצרת.
במאה
ה-27 וה-28
לפנה"ס הפכה
מגידו לעיר
מבוצרת עם
חומה שרוחבה
שמונה מטר.
בעקבות
בניית החומה,
והיותה של
העיר קרובה לדרך
בינלאומית,
הפכה מגידו
לעיר חשובה
בתחום המסחר
והמבצר.
בסביבות
המאה ה-25 נחרבה
העיר ונשארה
במצב זה כחמש
מאות שנה. רק
בסוף תקופת
הברונזה
התיכונה א'
השתקמה מגידו
וחזרה
לחשיבות דומה
לזאת שהייתה
לפני הריסתה.
במאה ה-18
לפנה"ס נבנו
שער ושלושה
מקדשים חדשים
שהצביעו על
התקדמותה של
העיר.
בגלל
חשיבות העיר
רצו מלכים
רבים לכבוש את
העיר לצורכי
שליטה
בטחונית
וכלכלית:
1) במאה
ה-18
מגידו נכנסה
לרשימת הערים
שבראשם עומד
השלטון המצרי.
2) במאות
ה-15-17 היתה
מגידו בשלטון
החקסוסים (עם
נוודים נודד
ממוצא שמי,
אשר פלש
למצרים העתיקה
ומלך בה
כמאתיים שנה)
3) במאות
ה- 13-15
מגידו היתה
בשלטון מצרי
לאחר גירוש
החקסוסים
מהארץ.
בשנת 1469
לפנה"ס הגיע
פרעה תחותמס
ה-3, מלך מצרים
במסע כיבושים
עד למגידו.
תחותמס
הפתיע את
הכנענים בדרך
נחל עירון
(ואדי עארה),
וביצר את
העיר.
במשך שבעה
חודשים של
מצור נכבשה
העיר, מלך
מגידו נלקח
בשבי ושללו
הרב נגנב.
ממכתבי
תל אל עמרנה
אנו לומדים
שמגידו בשלטון
הכנעני עמדה
בלחימה
מתמשכת מול
ערים ומחנות
החבירו (יש
הסבורים
שמדובר
בשבטים
עבריים) שרצו
את עשרה של
העיר .
אחד
ממושלי העיר
בתקופה הזאת
היה בירידיה
ובמכתבים
שכתב לאמנחתפ
השלישי
ואח'נתון, הוא
מתלונן על
לאבאיו מלך
שכם וזוראתה
מלך עכו שאינם
נאמנים, למצרים
,ובמכתבו הוא
מבקש עזרה
צבאית מפרעה :
" ידע המלך
שאין אנו
יכולים לצאת
משער העיר בזמן
שנודע לאבאיו
שלו שלחת לנו
את הקשתים הוא
רוצה עכשיו
לכבוש את
העיר... ישלח
המלך מאה חיילים
לחיל המצב
לשמור על העיר
פן יכבוש אותה
לאבאיו".
מתקופת
שלטנו של
בירידיה
נחשפו במגידו
הרבה בנינים,
ביניהם
ארמונות המלך
בירידיה
והנציב וגם
מקדש גדול
שנמצא
בחפירות שכם.
המצרים
המשיכו לשלוט
על מגידו מהמאה
ה- 13 עד סביבות
אמצע המאה ה- 12
לפנה"ס . לאחר
מכן השתלטו
בני ישראל על
חלקים ניכרים
בארץ ישראל,
מלך מגידו היה
אחד מקבוצה של
מלכי ישראל
אשר הוכו בידי
יהושוע יב' כא
(ברשימת
המלכים).
משירת
דבורה אנו
יכולים ללמוד
כי הקרב בין
בני ישראל
ולבין
הכנענים
בראשות סיסרא
היה " בתענך על
מי מגידו"
(שופטים ה' יט')
בימי
שלמה המלך
היתה מגידו
בירת המחוז
החמישי – מן
הכרמל עד
הירדן וכלל
בתוכו את עמק
יזרעאל .בעיר
מגידו הוקמו
מחסני הספקה
גדולים והעיר
הפכה לאחת
מערי הרכב
המבוצרת
(מלכים א' ט טו- יט)
.
אחרי
התפלגות
(יהודה
מישראל) היתה
מגידו עיר חשובה
בממלכת ישראל.
בימיו של רחבעם
המלך עלה פרעה
שישק , מלך
מצרים אל העיר
מגידו (
בסביבות שנת 920
לפנה"ס) ועשה
בה הרס רב.
לזכר ניצחונו,
הקים שישק
מצבה ששבר
ממנה נמצא
בחפירות.
בין
הממצאים של
אותה תקופה יש
להזכיר חותם
עם חריתת
דמותו של אריה
ושמו של שמע
עבד ירבעם , פקיד
גבוה ככל
הנראה בחצרו
של ירבעם
השני.
בסביבות
שנת 730 לפנה"ס
כבש תגלת
פלאסר השלישי את
רוב ממלכת
ישראל והפך את
מגידו לבירה
אשורית.
בשנת 609
לפנה"ס רצה
יאשיהו מלך
יהודה לעצור
את צבא מצרים,
ופרעה נכה
בראשו, כשיצאו
להילחם במלך
בבל. יאשיהו
נהרג בקרב
במגידו (מלכים
ב, פרק כג', פסוק
כט'-ל'):
"בימיו
אלה פרעה נכה
מלך מצרים על
מלך אשור אל נהר
פקרת וילך
המלך יאשיהו
לקראתו
וימיתהו במגידו
כראותו אתו
וירכבהו
עבדיו מת
ממגידו ויביאהו
ירושלם
ויקברהו
קבורתו..."
לאחר
מכן מופיעה
מגידו בספר
זכריה המדבר
על טקסי
הקבורה לאל
הדד - רימון.
מגידו מוזכרת
בספר בשם
מגידון
" ביום
ההוא יגדל
המספד
בירושלים
כמספד הדד – רימון
בבקעת
מגידון" (
זכריה פרק י"ב,
פסוק יא')
בתקופה
ההלניסטית
נעזבה מגידו,
קם מרכז חדש, כפר
שכונה
בתקופה
הרומית בשם
לגיו.
מגידו
נזכרת גם
בספרות
האפוקליפטית (
ספרות שהתעסקה
בחזונות
באחרית הימים
) כאשר
לפי דעת
הנוצרים
במגידו אמורה
להיות המלחמה
האחרונה
בעולם שבו
הנוצרים
ינצחו וכל
העולם התנזר –
מלחמת גוג
ומגוג (יחזקאל
פרק ל"ט) – בפרק
זה מסופר על
מה שיהיה לאחר
מלחמת גוג
ומגוג כגון
התנזרות
הכללית (ה'
מוחשים)ציטוט
(פסוק א')-" ואתה
בן אדם הנבא
על גוג ואמרת
כה אמר אדני
הנני אליך גוג
נשיא ראשך מעל
תבל" מלחמת
גוג ומגוג
מסופרת
בהרחבה גם בחזון
יוחנן(הברית
החדשה 16).
הלשונות
האירופיות
משבשות את השם
של הר מגידו
לארמגדון.
כיבוש
מגידו בידי
תחותמס
בעקבות
נסיונות המרד
של מלכי כנען בתחותמס
יצא תחותמס ה-3 לכבוש
את מגידו .
הקרב על מגידו
היה הקרב הראשון
שתועד אי פעם.
לפי התיאור
שנמצא חרוט על
מקדש עתיק
בקרנק
שבמצרים עלה
תחותמס בדרך
המלך דרך חדרה
ושם התפצלה
הדרך:
1.
ואדי ערה –
דרך המפרידה
בין השומרון
לגלבוע
2.
ואדי מילק-
המפריד בין
הכרמל לרמות
מנשה.
לפי
תיאורו הציעו יועציו
לפנות דרך
ואדי מילק
מכיוון שואדי
ערה הוא הדרך
הישירה
למגידו, ומלך
מגידו יצפה למהלך
מצרי דרך ואדי
ערה. תחותמס
חשב דווקא
הפוך, מכיוון
שגם מלכי כנען
לדעתו יכולים
לחשוב על
האפשרות של
דרך ואדי
מילק. הוא
הפנה את צבא
מיצריים
לואדי ערה
ואכן כפי ששער
הכנענים חיכו
להם בדרך ואדי
מילק. לאחר
קרב קל (לפי
תיאורו של
תחותמס) ניצחו
המצרים וצרו
על מגידו במשך
7 חודשים עד
שהפכה מגידו
להיות
בשילטון מצרי
מוחלט.
שלל
המלחמה
בכתובת
בקרנק מדובר
על שלאחר הקרב
תפס תחותמס 2238
סוסים ו--924
מרכבות ,
ולאחר כיבוש
מגידו הובלו מצרימה
, בנוסף השלל
היה גם זהב
בקר וחיטה
רבים .
במשך
מספר שנים
נוספות המשיך
תחותמס את
הכנעת
הכנענים מכל
קצוות הארץ והעביד
את הכנענים
במכרותיו,
שהיו לבסיס
הכלכלה
המצרית מימיו
והלאה. לאחר
נצחונותיו
הרבים, המסים
והמתנות
שנשלחו אליו
בידי עמי
העולם העתיק
העשירו את קופת
הממלכה והוא
בנה בניינים
ומקדשים
מפוארים. כאשר
נפטר בשנת 1426
לפנה"ס נקבר
בעמק המלכים ובנו,
אמנחוטפ השני,
ירש את אביו.
