תכנון העיר

בתחילת התישבותם של בני ישראל בכנען, לא היה תכנון של רשת רחובות. הבתים נבנו סביב חצר אחת גדולה ומרכזית ששימשה להכנת מזון ובישול (כמעין קיבוץ). הבתים היו בנויים בגושים. צורת בניה כזאת לא נמצאה יותר לאחר תקופת ההתפלגות של הממלכה.

בית המגורים הישראלי האופייני לאחר תקופה זו הוא הבית הבנוי בסגנון בית ארבעת המרחבים, (כך מכנים אותו הארכאולוגים) ובו נתמקד.

רשת הרחובות

כאשר משווים בין כמה ערים עתיקות, ניתן למצוא שני סוגים של רשת רחובות עיקריות.

בחלק מהערים הבתים מפוזרים מכיוון שהם מתווספים עם השנים (כשהעיר גדלה). המשעולים שבעיר מאפשרים גישה נוחה לכל אחד מהבתים, ולמעבר נוח ביניהם. העיר החלה ככפר קטן שהפרנסה העיקרית בו היא חקלאות, ועם השנים גדלה והתפתחה.

לעומת השיטה הזו, ישנה שיטת העיר "המתוכננת", שנוצרת כאשר מספר אנשים החליטו לבנות עיר חדשה. לפעמים מקבל את ההחלטה איש אחד, שליט, שרוצה לבנות לעצמו בירה. בדרך כלל, בא"י בנו את הערים על תלים, יישרו את ההריסות ובנו יישוב חדש. בערים מסוג זה אפשר היה לתכנן את הרחובות בהתחשבות בצורכי התושבים וברצונותיהם.

כעת נעשה השוואה בין מגידו לבאר שבע, ונגלה באיזה סוג של רשת רחובות בנו כל אחת מהן:

תל באר שבע- רשת הרחובות

שכבה II בתל באר שבע נבנתה כשבמרכזה שני רחובות מרכזיים המקבילים לחומת העיר.

בזכות צורת הבנייה הזאת הגישה לכל הבתים הייתה נוחה וחופשית.

תל מגידו- רשת הרחובות

בשכבה III בתל מגידו התכנון היה שונה מבאר שבע: רשת הרחובות בנויה בצורה אנכית, ניצבת, כמו שתי וערב. המרחבים אמנם יותר אחידים בגודל, אבל ניצול השטח פחות טוב מהבנייה המעגלית.

בית ארבעת המרחבים

כשבני ישראל התיישבו בארץ הם התחילו לבנות בתים, שמאוחר יותר הארכאולוגים קראו להם "בית 4 המרחבים", מכיוון שהיו בו 4 מרחבים.

לבית תמיד הייתה צורת בנייה קבועה: 4 חדרים, 3 אורכיים ו-1 רוחבי, וצורת הבית היא מלבנית או ריבועית.

בנייה

הבתים נבנו בלבנים בגלל חוזקן, והיסודות שלהם הונחו בעזרת תעלה.

חוץ מהלבנים שהכינו, חיזקו את הבית גם באבנים קטנות (למניעת חריצים), ובמסגרות עץ לתמיכה.

בזכות כל הדברים האלה הבית היה מאד חזק והגן על האנשים שבתוך הבית לא רק ממלחמות, אלא גם ממזג אוויר סוער מגשם וברד.

תכונותיו של בית ארבעת המרחבים

מידותיו ומראו של הבית לא קבועים. זה תלוי במיקומו, בבונה ובכסף ששילמו כדי לבנותו... עם זאת, היחס בין האורך לרוחב הוא קבוע (מלבני או ריבועי), פרט לבית אחד בשכם שצורתו הייתה יותר רוחבית. במרבית המבנים רוחב הבניין קטן עד פי שתיים מאורכו.

בין המרחבים הצדדים למרחב האמצעי (החצר) מפרידים קירות מעוטרים בציורים. השימוש באומנות למטרה זו הוא סימן היכר של סגנון בנייה זה. לעיתים רחוקות ישנם דברים נוספים לבית, כגון חצר קדמית, אך לרוב הצורה המקורית נשמרת.

תפקידי המרחבים בבית

כפי שכבר הוזכר, בבית היו ארבעה מרחבים, ששימשו כארבעה חדרים מרכזיים.

אלה הם תפקידיהם:

המרחב האורכי המרכזי, הוא החצר. החצר היא מקורה (ללא תקרה), ומשם נכנס האור והאוויר לבית. לא היו חלונות, והחצר שימשה כחלון גדול ומרכזי.

המרחב האורכי הימני, הוא המטבח. בו בישלו את האוכל שלא נאפה בתנור.

המרחב האורכי השמאלי, הוא חדר העבודה. בו סרגו, תפרו ועשו את כלי העבודה מחרס. גם תנור האפייה הגדול נמצא שם, ובו אפו את האוכל שלא בושל. לאחר העבודה, התקלחו באמבט שנימצא במרחב זה גם כן.

המרחב הרוחבי (הדרומי) שימש כחדר מגורים, "סלון". בו קיבלו את האורחים, אכלו וישנו.