כתבו רז פקטרמן ועמית לכטמן

כיתה ה3, ביה"ס "דוד ילין", חיפה

בבחירת מקום לבניית עיר בתקופת המקרא היתה חשיבות רבה להמצאותו של מקור מים. כך גם במגידו.

בקרבת מגידו מצויים שני מעיינות שסיפקו מים לתושבי העיר:

1- המעיין הצפוני-מזרחי – עין אל-קובי

2- המעיין הדרום-מערבי- מעין הקיני.

סבורים כי מקור המים הראשון חובר בתק' הברונזה התיכונה אל הישוב דרך תעלה תת-קרקעית קצרה או ישירות באמצעות באר.

מתחילת תקופת הברזל שימש המעין המערבי, הקיני, כמקור המים העיקרי של הישוב.

בתחילה נבנה מעבר תת-קרקעי המכונה על ידי החופרים גלריה 629. דרך זו שירתה את העיר בימות שלום. והיתה בנויה בשולי התל. זהו מבנה של שני קירות מקבילים הבנויים אבני גזית. שני הקירות המקבילים האלה התנשאו לרום 2 מ', ורוחב המעבר שביניהם היה מטר אחד. לאחר המעבר ירדו אל המעיין במדרגות שנבנו על מדרון התל.

מעבר זה יצא מכלל שמוש מאוחר יותר ומעליו נבנתה חומה.

בזמן מצור כששערי העיר סגורים על מנעול ובריח, המעין שנמצא מחוץ לעיר היווה נקודת תורפה והאויב יכול היה לחסום או להרעיל את מי המעין. תושבי העיר נזקקו למערכת מים מוגנת יותר.

במבצע הנדסי מרשים נבנה מפעל מים שעשה שימוש במי המעין המערבי, הקיני, כמקור העיקרי לאספקת המים לתושבי מגידו.

מערכת מים זו כללה: פיר אנכי, מערכת מדרגות ומנהרה תת-קרקעית שנחצבה והובילה אל המעיין.

מבנה המערכת התת קרקעית

מפעל המים התת קרקעי בנוי מפיר אנכי שיורד אל סלע האם ובנוי מקירות תומכים. בעזרת מערכת מדרגות אפשר לרדת אל תחתית הפיר, שעומקו מגיע ל-25 מטר. מתחתית הפיר כרו בור היורד בשיפוע והמשכו מנהרה אופקית המוליכה למערה שבה נמצא המעיין. אורך המנהרה הוא 70 מטר וגובהה 3 מטר. קיר מגן נבנה מסביב למערה שבה נובע המעיין, כדי להגן על מקור המים מפני אויבים ומרעילים הבאים מבחוץ. בשכבה הבאה העמיקו המהנדסים את המנהרה אל מתחת למפלס המעיין, כך שהמים יזרמו אל תחתית הפיר.משם שאבו את המים בחבלים ודליים וכך נמנע הצורך ללכת אל המעיין.

בחפירות, ליד פתח המנהרה, נמצא שלד אדם ולידו לוח בזלת, הארכאולוג החופר סבור שמדובר בשומר הפתח.

המערכת מיוחסת לתק' שאחרי שלמה, בראשית המאה ה- 9, תקופת בית עומרי.

המעין	הפיר והמדרגות	המנהרה האופקית

מפעל המים היה בשימוש עד שהאשורים כבשו את העיר בשנת 734 לפנה"ס. כשפסק המפעל להיות בשימוש, התמלא הפיר באבנים, בגלל מפולת. באתר נותר שקע גדול שנהפך לבריכת אגירת מי גשמים ששמשה את העיר באחרית ימיה, בתקופה הפרסית.

המבצע התנהל בשני קצוות של מפעל המים.

בשלב הראשון החל צוות חופרים בחפירת פיר אנכי סמוך לקצה המערבי של התל. הפיר נחפר דרך המצבורים והסלע.

צוות החופרים השני החל את חפירתו במערה הטבעית של המעין הממוקם מחוץ לעיר לכיוון הפיר.

החופרים חישבו את הכיוון הכללי בעזרת חבל ומוטות על פני התל ואז הועבר כנראה קו של קרני אור שהוחזרו בעזרת מראות אל תחתית הפיר או אל תחתית המעיין המערבי.

בשלב הבא נעשתה חפירת מנהרה נסיונית משני הצדדים. החופרים החלו את החפירה מטר גבוה מדי, טעות שתוקנה אחר כך. מנהרה זו היתה בגובה 1.5 מטר וברוחב 1 מטר. לאחר ששתי המנהרות חוברו יחד, נחצבה המנהרה העיקרית של המערכת, עד שהגיעה לגובה 3.5 מטר ולרוחב 2.5 מטר בבסיס בקירוב.

המים הועברו עתה מן המעין אל קצה הפיר. מערת המעין נחסמה בקיר אבן והכניסה אל המקור הוגבלה מצד העיר בלבד.

בשלב האחרון נבנתה בפיר מערכת מדרגות לוליניות שהובילו עד פתח הפיר.

ידיעה על דרך חפירה כזו נמסרה לנו בכתובת שנחצבה על סלע במנהרה בירושלים, בימי חזקיהו מלך יהודה: "ואשר עשה את הברכה ואת התעלה ויבא את הימים העירה" (מלכים ב', כ', 20) חזקיהו רצה להבטיח אספקת מים לירושלים בימי מצור. המנהרה נחצבה כדי להביא את מי מעיין הגיחון אשר בנחל קדרון שמחוץ לחומות העיר, אל תוך היער לבריכה שנקראה ברכת השילוח.