הרעיון של מספר או התהליך של מנייה במספרים החל עוד לפני כתיבת ההיסטוריה. התחלת המנייה לא נעשתה במילים או בסמלים, אלא התבססו על סוג של התאמה חד- חד ערכית. ההתאמה יכלה להתבצע בין אובייקטים (אנשים, חפצים...)- לבין אצבעות, אבנים, קשרים של חוט, חריטה על מקלות או בסימנים על האדמה. היה צורך מועט בשיטות ספירה עד אשר קבוצות של אנשים התלכדו לשבטים, התיישבו בכפרים ובהתיישבויות גדולות אחרות, והחלו בשיטה של סחר חליפין ומסחר שחייבו התפתחות של מטבעות. אצבעות הידיים והרגליים לא הספיקו למניה, ונוצר הצורך ליצור שיטה לרשום מספרים גדולים. צורך זה הביא לשימוש בסימנים מיוחדים לקבוצות בסיסיות של מספרים. בימינו משתמשים בקבוצות מספרים על בסיס של 10. אך בעבר היו שיטות על בסיסים שונים: בסיס חמש – אצבעות יד אחת( רומא), בסיס 20 – אצבעות הידיים והרגליים (מאיה), בסיס 60 (בבל) וכו'. התפתחות כתיבת המספרים נמשכה אלפי שנים והתפתחו שיטות ספירה למיניהן באזורים שונים בעולם. שיטות אלו לא היו נוחות לחישובים. היכולת לחישוב נחשבה לאמנות מסובכת. נוצרו עם הזמן אמצעים להקלת החישוב. האמצעי הידוע ביותר הוא החשבונייה. ההתפתחות האחרונה בהצגת המספרים היא המצאת שיטת המיקום. להלן יציגו תלמידי כיתה ד3 שבע שיטות ספירה מרחבי העולם העתיק. אל השיטות http://www.mkm-haifa.co.il/schools/davidy/proyectim/math/ancientnumbers/home/opening.htm