גיאוגרפיה של התיירות

א. הגדרה:

תיירות היא סוג של פעילות פנאי אנושית שמהותה יציאה זמנית מחוץ למקום המגורים ולמקום העבודה וביקור במקומות אחרים למטרות שונות.

בהמשך השהות שם נעשות ע"י התייר פעילויות שונות הנתמכות ע"י אמצעים שנוצרו כדי לספק לתייר את צרכיו.

הבהרת מספר מושגים:

יציאה: מהליכה ברגל ועד טיסה. אין הכוונה ליוממות או להגירה.

משך הזמן: שהייה של לפחות לילה אחד ולא יותר משנה. בתיירות שיוט ("קרוז") הנוסעים נחשבים כמבקרי יום ולא כתיירים.

מטרות הנסיעה: לא למקום עבודה.

כיום התיירות היא תיירות המונית כתוצאה משני תהליכים:

1. המהפכה התחבורתית – בעיקר עם הופעת המכונית והמטוס.
2. חברתי כלכלי – פוליטי – בעיקר באירופה ובצפון אמריקה: סוציאליזציה ודמוקרטיזציה .

שביטויין: שחרור האדם מתלות בקרקע ומיום עבודה ארוך, חקיקה סוציאלית לפועלים, זכות הצבעה לכל ומעבר לחברה בעלת ניידות חברתי, קיצור שבוע העבודה, תשלום עבור חופשה, עליה ברמת החיים ובתוחלת החיים.

ב. התיירות תעשיה צומחת

המודעות להכרת העולם גברה בימינו כתוצאה מהתפתחות ההשכלה והפצתה ובהשפעת אמצעי התקשורת ובעיקר הטלביזיה.

התפתחות אמצעי התקשורת והתחבורה הפכו את העולם ל"כפר גלובלי" המרחק (בזמן) התקצר, העולם פתוח ותחרותי, במדינות המפותחות רמת חיים גבוהה וזמן פנוי כל זה הוביל להגדלת התיירות.

גם מנהיגי המדינות מכירים ביתרונות הטמונים בתיירות – ולכן מפתחים ומתקצבים תוכניות פיתוח בתיירות.

לאחרונה הובהר כי לתיירות גם השפעות סביבתיות חיוביות ושליליות. הכל תלוי בתכנון ובפיקוח על ביצוע תוכניות התיירות ועל הפעילות השוטפת שלה.

מרכיבי הפעילות התיירותים הם:

א. שרותי איכסון לסוגיו (מלון, חדר, כפר נופש, קראוון, חניון, קמפינג).

ב. שרותי תחבורה (טיסה, שייט, נסיעה ברכב ציבורי/פרטי, רכב שכור).

ג. מרכזי קניות ותעשיית חפצי אמנות.

ד. מיכלול האטרקציות המוצעות לתיירים.

היסטוריה בקצרה:

· עד אמצע המאה ה-20 פעל כל אחד ממגזריה של התיירות בנפרד, (מלונות מכרו לינות, חברות נסיעות מכרו מושבים).

· משנות ה-50 חל שינוי – ראשיתו בבריטניה. החלה פעילות משולבת למשל: מלונות הציעו לינות + חנויות למימכר מזכרות, חברות תעופה הציעו העברת נוסעים + פוליסות ביטוח).

שינוי זה התאפשר בשל המהפכה הטכנולוגית בתחבורה ובעיקר בתעופה, שגשוג כלכלי, עליה בהכנסה הפנויה, שינויים בהתנהגות ובסגנון חיים, מתן חופשה שנתית בשכר. כל אלה הביאו למהפך בתיירות הבינלאומית שהפכה מתיירות אקסלוסיבית ליחידים לתיירות המונית.

ההתקדמות בתעופה: ב- 1952 נקבעו מחירים מיוחדים במחלקת תיירים לטיסות טרנסאטלנטיות.

ב- 1957 הופיע מטוס הסילון הענק הראשון – הבואינג 707.

ב- 1966 נכנס לשימוש מטוס ענק ורחב גוף בואינג 747 (ג'מבו) שקיצר את זמן הטיסה, הוזיל את הטיסה (בשל נפח המטוס-נכנסו יותר אנשים) והטיסה הפכה לנוחה יותר.

החלו טיסות שכר (צ'רטר) – שהביאו להוזלה של עשרות אחוזים.

במדינות המתועשות ניעות האנשים גברה בשל הבעלות על הרכב ושימוש ברכב שכור.

כל אלה הכניסו למעגל התיירות – שכבות אוכלוסייה נוספות.

לפי נתוני ארגון התיירות העולמי גדל מספר התיירים הנכנסים בין השנים 1960-1998 פי 9 ויותר.

היום התיירות נחשבת לענף הגדול במשק העולמי-הן מבחינת התפוקה והן מבחינות אחרות.

התיירות כענף בודד מעסיקה למעלה מ-200 מליון איש, 1 מכל 9 מועסקים בעולם שייך לענף התיירות. התיירות משלשלת לממשלות סכום המהווה 11% מתשלום המיסים הגלובלי.

11%-10% מכלל ההשקעות בעולם הן בענף התיירות.

התיירות מהווה 9% מסך היצוא העולמי ובמספר מדינות (פולין, יוון, ספרד, פורטוגל, אוסטריה, מכסיקו והונגריה) היא המוצר הראשון במסחר הבינלאומי.

מגמות גלובליות בתחום הכלכלי:

1. מגזר שנע בקצב צמיחה 4%-2 במדינות המפותחות.

2. אחת הבעיות היא תנודתיות ורגישות – למשל: א. מחירי הנפט בעיקר דלק למטוסים ולאוניות. כאשר מתייקר הנפט יש עליה במחיר הכרטיס במטוס בין 30%-50%. בעוד שצרכני תירות בעולם המע' מצפים שמחיר התיירות יהיה פחות או יותר קבוע.

למשל: 1973 – מלחמת יו"כ משבר האנרגיה התוצאה – שינוי דרמטי בתנועת התיירות.

1979 – משבר הנפט הקטן, העולם המע' משתחרר מכבלי אופ"ק.

ב. שינויים דרמטיים בבורסות העולם. יש יותר כסף – נוסעים יותר, יש יותר נוסעים ניתן לרכוש מוצרי תיירות גבוהים שמזוהים עם סטאטוס כלכלי מסויים.

מגמות גלובליות בתחום החברתי:

1. בשל הגידול באבטלה הן בעולם המפותח והן במתפתח וכן משבר ההיי-טק העולמי יש קריסה של סוגים של מוצרי תיירות. מכיוון שעם נפילת ההכנסה נפגעת התירות.
2. במדינות המתפתחות התיירות מיצרת מקומות עבודה, התיירות מבוססת על עתירות כוח עבודה בעיקר ברמת התיפעול. התיירות טובה גם לפיתוח אזורים פריפריאליים.

ג. גורמי הביקוש לתיירות

הגדרה:

הביקוש לתיירות: "סך כל האנשים הנוסעים, או מבקשים לנסוע ומשתמשים במוצרים ובשירותים תיירותיים, במקומות שמחוץ למקום מגוריהם ולמקומות עבודתם".

הביקוש לתיירות הוא הכוח המניע את ענף התיירות.

נתונים בסיסיים הכלולים בביקוש הם:

· מהו מספר המבקרים הנכנסים: קל למדידה במיוחד אם הגיעו בתחבורה ציבורית. אם הגיעו ברכב פרטים עושים מדידה מדגמית. מקור נוסף הם מרכזי מידע ולשכות תיירות – בד"כ אומדנים.

· באילו אמצעי תחבורה הגיעו.

· מה היה משך שהותם ובאילו סוגי אכסון בחרו.

· מה היה סך הוצאותיהם – קשה למדידה כי התייר שוכח, מסתיר. בד"כ מחשבים עפ"י זמן השהות כפול הוצאות ליום/ללילה.

קיימות שיטות שונות למדידת הביקוש, וכן טכניקות שונות לחיזוי התפתחויות עתידיות של ביקוש. כל הפעולות נעשות כדי להגדיל את סך הביקוש. רוב המדידות מתייחסות לביקוש הממשי. ישנן מדינות המטילות מיסים על תיירים וגם נתון זה מהווה בסיס לחישוב הוצאות התיירים.

סוגי הביקוש:

ביקוש ממשי: אפקטיבי ז"א מי שמשתתף בפועל. ניתן לכמת אותו.

ביקוש נסתר: קיים אצל חלק מהאוכלוסיה שאינו נוסע מסיבה כלשהי (כסף, זמן, עבודה) זהו בעצם "ביקוש רדום" שבעתיד יצא אל הפועל. הוא קרוי גם ביקוש דחוי.

הביקוש ליעד תיירות:

הביקוש לנסיעה הוא פונקציה של נטיית האדם לנסוע מול גורמים היוצרים התנגדות לנסיעה.

א. נטיית האדם לנסוע תלויה: ב: רצון האדם, סוג הנסיעות שחווה בעבר, ביעדים בהם ביקר, במבנה אישיותו ובמוטיבציה שיש לו, מעמד חברתי ויכולת כלכלית. עלויות השירותים ואיכותם והאטרקציות התיירותיות.

ב. ההתנגדות לנסיעה מושפעת

מ: מרחק כלכלי – משך הנסיעה ועלותה.

מרחק תרבותי – ככל שהמרחק התרבותי בין ארץ המקור לארץ היעד גדול יותר, כך קטן הביקוש. לעיתים השוני התרבותי מהווה אטרקציה ודווקא גורם משיכה.

עלות שרותים – ככל שהעלות גבוהה יותר כך קטן הביקוש.

איכות שרותים – ככל שהשרות איכותי יותר כך הביקוש יגדל.

עונתיות – בחורף באתרי סקי הביקוש גבוה, בדרום מזרח אסיה בקיץ בתקופת המונסון ביקוש נמוך, בעוד שבאקלים הים תיכוני בקיץ הביקוש גבוה בעיקר תיירות שלושת ה-S (Sun, Sea, Sand) זוהי "תיירות שמש", בקיץ ביקוש גבוה בגלל החופשה הפותחת זמן פנוי לנסיעות.

ג. גורמים חברתיים וכלכליים: התיירות היא נחלת העולם המפותח. הגורמים המשפיעים על האוכלוסיה שם הם:

1. הזדקנות האוכלוסייה והארכת תוחלת החיים: בעיקר בגילאים 65-75 מה שקרוי "גיל הזהב".

2. הקדמת גיל הפרישה: בגיל 50-55 יוצאים לגימלאות דבר המעודד ביקוש לתיירות כי זוהי אוכלוסיה גדולה, פעילה, בעלת כושר ניידות, זמן פנוי ואמצעים ללא טרדות משפחתיות, בריאות טובה יותר מ"גיל הזהב".

3. דחיית גיל הנישואין: קבוצת גיל ה-"20 פלוס" כבודדים מייצרת מספר רב של תיירים שנסיעותיהם מגוונות.

4. הורות מאוחרת: מאפשרת לזוגות צעירים ללא ילדים נטיה גבוהה לנסיעות לחו"ל.

5. שני מפרנסים במשפחה: מביא להגדלת ההכנסה הפנויה ומגדיל את הביקוש לנסיעה.

6. פנויים ופנויות: אוכלוסיית הרווקים/ות גרושים/ות אלמנים/ות גדלה הם מהווים פוטנציאל תירותי גבוה.

7. גיל העשרה: צעירים/ות שואפים להשיג עצמאות מעולם המבוגרים ו"מחפשים את עצמם", הנטיה לנסיעות מתחילה מגיל 15, יש להם שפע של זמן פנוי (חופשות) מיעוט התחיבויות וסקרנות אבל מחסור כספי, לכן הנסיעות שלהם יהיו חסכוניות מבחינת תחבורה, איכסון ומזון.

8. השכלה: יוצרת מצע תרבותי רחב, סקרנות אינטלקטואלית, גישה לאמצעי תקשורת והבנה טובה יותר, ידע מקצועי, ידיעת שפות זרות כל אלה מהווים זרז לנסיעות.

9. תחכום צרכנים: עליה ברמת הדרישות, לתייר יש כלים לברור.

10. עליה בהיקף לקוחות נגישים למערכות מיחשוב: הופכת את תעשית התיירות לגלובית. עד לפני 15 שנה התיירות היתה בעיקר תיירות מקומית, היום בעזרת האינטרנט העולם פרוש בפני המתייר ואין הוא צריך תיווך של סוכן נסיעות, יש יתרון לגודל. יש אספקת מידע והתפירה היא אישית עפ"י הדרישות והעניין של התייר.

11. עליה ויציבות בצרכנות “Soft Touch” : התיירות היא מוצר בלתי נראה והתייר מפחד מסיכונים, הפחתת פחד זה נעשית ע"י סוכן הנסיעות, כיום מרכיב זה כמעט ואינו קיים. בכל העולם מחליטים על נסיעה בממוצע ½ שנה מראש. דגם הנסיעה בעולם המערבי הוא ירידה בתדירות הנסיעה והגדלת טווח הנסיעה בישראל להפך – עליה בתדירות הנסיעה והקטנת טווח הנסיעה וכן הרצון למזער עלויות ולכן חוזרים לחבילות תיור מאורגנות.

12. גידול בתיירות העירונית: בסופי שבוע מרכזי הערים ננטשים, כדי להפעיל את מרכזי הערים 7 ימים בשבוע העברת תיירות לשם, דבר שהביא לשינוי דרמטי בכלכלה העירונית.

13. פונקצית המרחק אינה תופסת מקום: בשל שידוד במערכות התעופה – הרצון להפוך את החוויה לאחרת.

14. התחזקות חברות רב לאומיות: דבר המביא להקטנת הוצאות וכן התחרות בין החברות הרב לאומיות מקטין הוצאות.

ד. טיפוסי תיירות

I סוגי התיירות לפי מניעים ומטרות:

1. תיירות נופש: נפוצה מאוד, בעיקר "תיירות השמש" הידיעה גם כשלושת ה-S. נפוצה בחופים ובאיים של הים התיכון ובאזורים טרופיים וסובטרופיים באמריקה (מכסיקו, האיים הקריביים ו"חגורת השמש" בארה"ב) אסיה ואפריקה.

2. תיירות בילוי: כוללת מיגוון עשיר של אתרים ופעילויות – פאסיביות ואקטיביות כגון: גני שעשועים, אתרי סקי, אתרי ספורט (גולף, סוסים, שייט..) בתי הימורים, מרכזי אמנות, מועדני לילה, פארקים נושאים.

3. תיירות מרפא: בעבר היתה אחד מסוגי התיירות העיקריים – בעיקר מעיינות חמים (מינרליים) גם סגולת הריפוי המיוחסת למי הים איבד מחשיבותה. היוצא דופן הוא ים המלח ותכונות הריפוי שבמימיו ובחופיו והוא מצטרף לאתרי המרפא ייחודיים ומפורסמים בעולם.

4. בקורי קרובים וחברים: בעיקר בארצות הקשורות לתנועות הגירה ובעיקר בדור הראשון של מהגרים, תיירים מסוג זה אינם צורכים שרותי איכסון והסעדה. כיום התפתחה תיירות של "בקורי שורשים" – ישראלים, אוסטרלים ואמריקאים הללו נוסעים לאיים הבריטים ולאירלנד.

5. תיירות תרבותית: מבוססת על בקורים באתרי תרבות: מוזיאונים, מיבנים מיוחדים מבחינה ארכיטקטונית, גנים מפורסמים (ורסאי-פריז; ח'רנליפה – בגרנדה) המתקשרים עם אדריכלות (ארמונות) ומרכזים אזרחיים (פרלמנט בריטי, בימ"ש עליון בירושלים).

6. צליינות: בעיקר בעבר.

7. תיירות קניות: נפוץ מאוד בשנים האחרונות – מבוססת על תרבות של צריכה, לצורך כך הוקמו קניונים.

8. תיירות עסקים: היום מגוונת מאוד ומתפתחת במהירות – רבים נוסעים לפגישות עיסקיות לתערוכות ולירידים לוועדות ולכנסים בינלאומיים. פלח שוק זה צמח בשל התפתחות הכלכלה הגלובלית שביטוייה הוא בחברות רב-לאומיות ובמבנה ניהולי היררכי. למרות התפתחות אמצעי התיקשוב עדיין חשוב המגע הבינאישי לחתימת עסקאות.

9. נסיעת תמריץ: מאורגנת ע"י גוף כלכלי המעוניין לתגמל את עובדיו, ניתנת כפרס על הישגים וכעדוד לעובדים, בד"כ סוכנים ואנשי מכירות כדי להפיץ ולשווק מוצרים ו/או שרותים של הגוף המממן את הנסיעה. נסיעה כזו היא ברמה גבוה ולעיתים קרובות בן/בת הזוג מתלווים.

II תיירות פנים ותיירות בינלאומית

תיירות פנים: עוסקת בתיירים שהם אזרחי המדינה, ז"א ארץ המוצא היא גם ארץ היעד. במדינות גדולות תיירות זו מתחלקת לתיירות מקומית, אזורית, בינאזורית ועירונית. בתיירות מסוג זה היציאה היא בד"כ לזמן קצר, מטרות הנסיעה מגוונות כאשר הדגש הוא על פעולות נופש, תיור וטיול, ביקור קרובים וחברים, תיירות תרבותית (מורשת) קניות ועסקים. כאשר הנסיעה היא ללא לינה היא קרויה תיירות יום.

מרבית תנועות התיירים הן של תיירות פנים ולה תרומה רבה לכלכלה, למרות שאינה מכניסה מטבע חוץ ולכן אינה נחשבת כענף יצוא.

תיירות הפנים תלויה בגורמים ג"ג כגון: גודל הארץ, היצע עשיר ומגוון של יעדי תיירות והרמה הסוציו-כלכלית של האוכלוסיה המקומית.

דוגמאות: ארה"ב, צרפת, ספרד.

תיירות בינלאומית: בה כלולות תיירות נכנסת ותיירות יוצאת. כל תייר היוצא מארץ מוצאו נחשב כתייר יוצא (מארץ א') וגם כתייר נכנס (לארץ ב').

בתיירות מסוג זה יש הכנסה של מטבע חוץ. התייר היוצא מארץ המוצא מוציא כסף על הטיסה שגם הן מחושבות כמטבע חוץ.

III תיירות עירונית

זהו פלח שוק בתיירות.

חלק גדול של האנושות מתרכז בערים (מפותחות ומתפתחות) ותעשיית התיירות בהן הופכת לענף כלכלי. חשוב כמקור לתעסוקה ולהכנסות, כזרז לצמיחה עירונית וכגורם בעיצוב המרחב העירוני.

ערי עולם (בעלות מיליון תושבים ויותר) הן יעדי התיירות המובילים בעולם. בערי עולם אלה יש התרחשות של הכלכלה הגלובלית ומקום מושבן של הנהלות החברות הרב לאומיות אליהן נוספה פעילות כלכלית – תיירות בינלאומית בקנ"מ גדול – בראשן ניצבות ניו יורק, לונדון, פריז, לוס אנג'לס – בהן מספר המבקרים בשנה הוא 10-20 מיליון נפש.

התיירות מעצבת את המרחב העירוני בשלוש בחינות:

1. יצירת אטרקציות תירותיות: מבנים מונומנטליים, טיילות, תאטראות ומוזיאונים דוגמאות: שדרות המוזיאונים בלונדון ובוושינגטון, הלובר בפריז, מרכז פומפידו ועוד.
2. בינוי ופיתוח שרותי תיירות: בעיקר בתי מלון, הנוטים להתכנסות מרחבית (אגלומרציה), תוך התפרסות במקומות רבים בעיר, סביבם מוקמים מרכזים מסחריים.
3. בניה או הפיכת אזורים למיתחמי תיירות בלעדים – תופעה חדשה המייעדת לתיירות רובעים שלמים בעיר תוך ביצוע פעולות שיקום ושימור. דוגמאות: המארה בפריז, העיר העתיקה בפראג, עכו העתיקה.

יש כאן רעיון של מיחזור – שימוש חוזר במיבנים ובשטחים עירוניים שננטשו. דוגמאות: תחנת רכבת בפריז שהפכה למוזיאון ד'אורסיי, תחנת רכב במנצ'סטר שהפכה למרכז קונגרסים חדיש.

שווקים סיטונאיים שפעלו במרכזים העירוניים נדדו במקרים רבים לשולי העיר בגלל קשיי נגישות והמיבנים ושטחי החניה שהם שיחררו הפכו למרכזי תיירות דוגמאות: קובנט גרדן בלונדון, לה-אל בפריז, ב-Sea Port בניו יורק שם ננטשו מחסנים והם הפכו למרכז קניות, מסעדות ומקומות בילוי, תוכניות כאלה יש גם להפוך את נמל ת"א למרכז קניות ובילוי.

עיר שרוצה לצמוח ולהתפתח מארגנת ארועי על (Mega Events) שהם אירועים בקנ"מ גדול, הקשור בבניית תשתיות ומיתקנים רבים – משך התרחשות האירוע קצר אך ההכנות ממושכות ובעלות השלכות ארוכות טווח. ארועי על הם המשחקים האולימפיים, הירידים העולמיים (אקספו) שמחייבים שיפור המערך העירוני ובניית תשתיות (תחבורה, תקשורת, צנרת, בתי מלון, אולמות....).

העיר זוכה לביקור של מיליוני תיירים, רובם מארצות חוץ, והיא הופכת למעין חלון ראווה של המדינה, שתומכת בה בתקציבי ענק.

בזכות כל אלה ובזכות הרווחים הכלכלים הנובעים מהם מתנהלים מאבקים קשים בין הערים על כל ארוח של ארוע על.

כיום ניתן לדבר על "עיר תיירות" במרחב העירוני – שמורכבת מאזורים פונקציונלים שונים: (ראה פריט 1): העיר ההסטורית: עשירה במונומנטים מהעבר. יחד עם העיר התרבותית החופפת לה באופן חלקי יש בהן מוזיאונים, גלריות לאמנות, תיאטראות ואולמות קונצרטים. עיר הבילוי: המיתחם השלישי – יש בה אתרים כמו בשני המיתחמים הראשונים וכן אתרי בידור (מועדוני לילה, מסעדות, בתי קפה). עיר הקניות: זהו המיתחם בו מתרכזות פעולת קניה עיקריות כולל: חנויות משרדים, מפעלים קטנים מסעדות ובתי קפה.

פריט 1: אזורי תפקוד של עיר התיירות.

מרחב תיירות עירוני נקרא CTD (Central Tourism District) או מת"ר (מרכז תיירות ראשי) שהוא המע"ר כולל עיר היסטורית.

ה. התיירות הבינלאומית והתפלגותה הג"ג:

התיירות הבינלאומית מורכבת מכניסות של מבקרים, מהכנסות ובה בעת מיציאות ומהוצאות.

ארצות המוצא הן בעיקר המדינות המתפתחות, יותר מ-¹/₃ מתנועת התיירים הבינלאומית מקורה באירופה, ¹/₃ מצפון אמריקה.

ארצות היעד בעיקרן ארצות מפותחות – אירופה וצפון אמריקה, כיום יש ירידה קלה במקומן, ואזורים אחרים הגדילו את חלם היחסי בראשם מזרח אסיה ואזור האוקינוס השקט ובשעור קטן יותר אפריקה והמזה"ת. נפתחו יעדי תיירות חדשים: הונג-קונג, סינגפור תאילנד, סין, מלזיה ואינדונזיה.

מידרג מדינות התיירות החשובות: צרפת, ספרד, ארה"ב, איטליה, בריטניה, סין.

ארה"ב בראש טבלת ההכנסות מתיירות בינלאומית, סין מקום 7 (!) טורקיה מקום 12(!).

מידרג תיירות יוצאת: ארה"ב, גרמניה, יפן, בריטניה, איטליה ישראל מקום 25. התחזית לשנת 2020: סין, ארה"ב, צרפת, ספרד הונג-קונג.

הצפי הוא:

1. גידול חסר תקדים במדינות מרכז ודרום אמריקה – במיוחד מכסיקו – שב-25 השנים האחרונות בנתה מערכת תיירותית מדהימה, המדינה הגדילה את הקף הפיתוח, ידעה לנצל משאבים תחבורתיים, והשכילה להבין שהסביבה הפיסית, הכלכלית ובעיקר חברתית קהילתית חייבת להילקח בחשבון.

האוצר שיש למדינות אמריקה הדרומית הוא התיירות האקולוגית, הרבה פריטים זאולוגיים גיאולוגיים + אוצרות תרבות. כמו כן, הן קרובות לשווקים בעלי כוח קניה גבוה.

2. הכפלת הקיף התיירות הנכנסת וההכנסות מתיירות באירופה עד שנת 2020. אירופה מייצרת ביקוש היצע והגמוניה בתיירות, לכך השלכות בתחום הקהילתי-אזור האלפים הפך להיות מרכז תיירות סקי בחורף וטרקינג בקיץ, אופי הקהילות הפך ל- Holiday Makers.
3. דרום מזרח אסיה – מדינות מתעשרות שיצרו מרחבי תיירות סטריליים, בניה אדירה בתחום מערכות תחבורה ומלונות.
4. מדינות הים התיכון במזה"ת ובעיקר באגן המזרחי בעיות ביטחוניות. החלק הצפוני מוכה בבעיות אקולוגיות ונוצרה תסמונת הכשל התיירותי הנרכש. מדינות הים התיכון מספקות את 3 ה-S.

בספרד – פרנקו פיתח את תיירות החופים וההצלחה היתה גדולה. מדינות הים התיכון חיקו זאת אבל פגעו באוטנטיות הקהילות ונוצר נוף סטרילי של בתי מלון שהביא נזק לתיירות. אבל, למרות כל זאת יש עדיין ביקוש לאזורים אלה. התקווה שבעוד 15 שנה מגמה זו תפסק ואולי אזורים אלה ישתקמו, בינתיים הים התיכון קטן, מזוהם ואין בו דגים. הגידול מותנה ביכולתו של הים התיכון ליצור מוצר תיירותי חדש.

5. הגוש המזרחי – רוב המדינות לא מצליחות להגיע לתהליכי תיירות. התייר המערבי אינו מקבל את צפיותיו בתחום השרות. יש צורך לחדש תשתיות. שתי מדינות שהצליחו הן קרואטיה וסלובניה כי בהן היו שרותי תיירות שטיטו הקים. בולגריה ורומניה מפגרות מאוד.

ו. אתרי תיירות עיקריים.

מבחינים בין אטרקציות טיבעיות ואטרקציות מלאכותיות (מעשה ידי אדם) מספר האטרקציות והמיגוון שלהם עצום, פועלות בעיקר כעסקים פרטיים וחלקן מוחזקות ע"י המדינה או רשויות ציבוריות.

אטרקציות טבעיות (אגמים, קרחונים, פיורדים, חופי רחצה חוליים) אינם משתנים כמעט עם הזמן. אטרקציות מלאכותיות נתונות לשינויים ע"י פיגעי הזמן ובעיקר כתוצאה משינויים בביקוש (ז"א שינוי בטעם ובאופנה). כל אטרקציה מלאכותית חדשה מגבירה את התחרות על משיכת מבקרים, וליזמים ולמעצבים של אטרקציות כאלה דרושים הון ודמיון יוצר, כדי שיהיו מושכות ומיוחדות.

רשימת אטרקציות: פארקים שונים: שעשועים, פארק נושא, גן לאומי.

גנים: בוטניים וזאולוגיים, גני חיות.

מים: חופי ים, אגמים, נהרות, מפלי מים, מרחצאות.

נופים: הרים ויערות. עירוניים וכפריים.

אתרים ארכיאולוגים והסטוריים.

ישובים עתיקים ושמורים.

מיבנים: עתיקים, מודרניים יחודיים.

פסטיבלים: מוזיקה, מחול.

בילוי: תאטראות, מרכזי תרבות, מועדוני לילה, קזינו,

קניות: שווקים ובאזרים, מרכזי קניות וקניונים.

ספורט: שיט, רכיבה, סקי

מוזיאונים.

ועוד...

פארקים נושאיים:

ב-1955 הופיע מוצר חדש – פארק הנושא הראשון: דיסנילנד בקליפורניה, הופעתו שינתה את עולם המושגים של פארק שעשועים בגלל מימדיו העצומים. לכן הוא מוקם בשטחים פתוחים וגודלו כעיר קטנה, מספר האטרקציות רב ומלהיב, שמוש בטכנולוגיות חדישות ומתוחכמות, מבטיח סיפוק יצר הסקרנות, ההרפתקנות ועולם הפנטסיות של מבוגרים וצעירים. התצוגות והמופעים מוגשים ברמה גבוהה, ויש בו גם חנויות, מסעדות ושרותי מזון. התשלום הוא עבור כל היום כל הכניסות והפעילויות הנערכות בו. לכן הפארקים הנושאיים מושכים מיליוני מבקרים מדי שנה.

פארקים נוספים: "דיסני-וורלד" באורלנדו פלורידה, סמוך אליו "אפקוט" ולידו "ממלכת החיות" (גן החיות הגדול בעולם) אולפני מ.ג.מ., אולפני "יוניברסל", ו"עולם המים".

ריכוז הפארקים הגדול בארה"ב הוא בקליפורניה ובפלורידה בשל אקלים סובטרופי נוח לפעילות תחת כיפת השמיים רוב ימות השנה וריכוזי אוכלוסיה גדולים, בפארקים אלה נוצר הגורם הכלכלי של היתרון לגודל.

גם הארופאים הקימו פארקים נושאיים במערב אירופה – ב-1992, נחנך היורו-דיסני ליד פריז שבשטחו גם ששה מלונות, חניונים, מסעדות, חנויות, מרכזי בידור, מגרשי ספורט ומיתקנים נוספים.

בתי הימורים: (קזינו): כוח עולה בתעשית התיירות. ההופעה הראשונה היתה במאה ה-19 אך הם שימשו רק את העשירים ובני החברה הגבוה. באמצע המאה ה-20 התירו שלטונות ארה"ב ואף יזמו הקמת בתי הימורים בלאס-ואגס נבדה, ואח"כ באטלנטיק סיטי ניו ג'רסי.

בתעשית ההימורים של לאס-ואגס יש מספר יתרונות גאוגרפיים כלכלים. כמו אגולומרציה, יתרונות לגודל ומנגנון המכפיל. המלונות בעיר ענקיים ומפוארים ורמת המחירים נמוכה יחסית. תפקיד המלונות מרכזי הם מאכסנים מהמרים, אולמות הימורים, מסעדות ואטרקציות נוספות. בכל מלון מועסקים אלפי עובדים ובאופן עקיף יוצר תעסוקה נוספת. 90% מתושבי לאס-ואגס מתפרנסים מתעשיית המלונאות ובתי ההימורים.

בשנים האחרונות הופכת לאס-ואגס למרכז של ועידות, כנסים וירידים. מיקומה של לאס-ואגס מאפשר ביקור באתרי הנוף הנודעים כמו הגרנד-קניון.

בתי קזינו ממוקמים אף בכלי שייט במיוחד בקרוז.

מרכי הימורים נוספים: במונקו ובניס שבריביירה הצרפתית, בלונדון, באיים הקריביים, במקאו (מול הונג קונג) בריו-דה ז'נירו, טורקיה.

מוזיאונים: (מוזיאון ביוונית – "היכל המוזות" או היכל האמנויות). מוזיאון הוא מקום – אוסף של עצמים טבעיים או אמנותיים שקובצו לצרכי מחקר, שמירה והצגה לקהל הרחב.

סוגים: מוזיאון לאמנות (לובר בפריז) מוזיאון לארכיאולוגיה ולהסטוריה (המוזיאון הבריטי בלונדון), למדעי הטבע (החלל בושינגטון) לתחבורה, ועוד....

במשך הזמן, חדלו חלקים בצבור (נוער) לבקר במוזיאונים, כתוצאה מכך נרתמו המוזיאונים להפוך את הביקור למעניין ומהנה וזאת ע"י קולות, ריחות, אנימציה, הפעלה בעזרת מחשבים דבר המושך צעירים.

אתרי נוף: דוגמאות: פיורדים בנורבגיה, הרי הרוקיס – ארה"ב וקנדה, שמורות הטבע ילוסטון, גרנד קניון, גם במדינות מתפתחות: סוואנה, מדינות אמריקה הדרומית.

ארכיאולוגיה והיסטוריה: דוגמאות: יוון (אתונה), תורכיה, איטליה (רומא), סין (חומה), ישראל (מצדה, ירושלים) דרום אמריקה.

ז. גיאוגרפיה של שרותים לתיירות.

היצע: כולל את המוצרים והשרותים המיוצרים ע"י תעשיית התיירות ביעדים התירותיים וכן את הנופים הפיזיים המוצעים בהם.

היצע התיירות כולל מוצרים שחלקם חומרים וממשיים (מלונות, ארוחות ...) וחלקם לא – (נוף אקלים) אך כדי לנצלם וליהנות מהם יש צורך בתיווך של סוכנים מקרב תעשיית התיירות: תחבורה, לינה, הדרכה וכו' – שהם למעשה שירותים בכלכלה השלישונית.

האיפיונים של מוצרי תעשיית התיירות הם:

אינם ניתנים לאחסון; תלויים בנוכחות הלקוח (התייר) ולא ניתן להעבירם למקום אחר, מכאן נובעת חשיבות התחבורה; מיוצרים ונצרכים בו זמנית ובאותו מקום; צריכתם מביאה להיעלמותם, לצרכן (התייר) נשארת רק החוויה, הזיכרון. לכן יש הרואים בתעשית התיירות מעין תעשיית חלומות; לא ניתן לייצרם שנית ו/או לשחזרם באותה צורה.

מאפייני התיירות כתעשיה מתפתחת ודינמית:

1. פיצול רב – זוהי תעשיה מפוצלת לפי גודל הפירמות מורכבת מאלפים רבים של יחידות, כאשר כל גודל יחידה הוא קטן. למשל: מתיירות משפחתית – בית מלון משפחתי, מסעדה משפחתית, רוב הפירמות הן מקומיות ורק לאחרונה החלו להיווצר רשתות לאומיות וגם בינלאומיות.

2. חלקיות – המתבטאת בשני מובנים:

א. חלק מהעובדים מועסק בתיירות כעבודה נוספת חלקית.

ב. התיירות היא עבודה עונתית, השיאים בד"כ בחופשת הקיץ ובחגים (ראש השנה ופסחא) היעד של התיירות הוא להבטיח רצף בתיירות והקטנת החלקיות והזמניות. אי שקט פוליטי ובטחון רופף מהווים גורם הפוגע בתיירות וברציפות פעילותו.

3. חוסר מקצועיות – חלק מהמועסקים אינם מיומנים בעיקר אנשי תחזוקה ואנשי שרותים במלונות.

לתופעה זו 2 השלכות: א. תעשית התיירות מתאימה לארצות מתפתחות כי היא מספקת מקומות עבודה רבים. ב. השכר הממוצע של המועסקים נמוך, ומאפשר העסקת מהגרים מארצות מתפתחות בארצות מפותחות.

4. עבודת נשים – כתוצאה מכל הנ"ל העבודה היא עבודה חלקית, בלתי מקצועית ונמוכת שכר ומתאימה למיגזר המקופח=נשים.

5. גידול והתכנסות – משנות ה-60 שינוי באופי תעשית התיירות – היא הופכת להמונית, ז"א יש לעבור לייצור המוני. החלו לעבור לשיטות יצור המבוססות על האחדה (סטנדרטיזציה) המוצר, יצור ושיווק בסדרות גדולות. החל תהליך של התכנסות ונפוצה התופעה של צמיחת חברות גדולות שבולעות את הפירמות הקטנות. בולט בעיקר בחברות המספקות שרותי תחבורה והובלה, בבתי-המלון ותחלופת נופש.

6. תעשיית יצוא – יש כאן יצוא סמוי של שרותים שמספקת מדינה לאזרחי מדינות אחרות.

מוצריה העיקריים של תעשיית התיירות הם:

א. תחבורה ושרותי נסיעות: תיירות ותחבורה קשורים זה בזה, ללא הסעה לא יכולה להתקיים תיירות.

חשיבות שרותי התחבורה וההובלה מתאפיינת ב-

1. התחבורה מספקת לתייר את האמצעי לנסיעה מנקודת מוצא אל היעד ובחזרה.

2. התחבורה מספקת לתייר את האמצעי לנסיעה מנקודת מוצא אל היעד ובחזרה באיזור היעד.

3. התחבורה יכולה להיות המאפיין העיקרי של הטיול – למשל: שייט חופים שבו כלי השייט משמש גם כמלון, שרותי מזון ובילוי. אמצעי זה מלווה את התייר לאורך כל מסעו.

התחבורה האוירית היא העיקרית בתחום הובלת נוסעים למרחקים ארוכים ובינוניים.

לרכב פרטי יתרונות ועליונות בנסיעות קצרות ובתיירות פנים ארצית.

למכוניות שכורות, מוניות, אוטובוסים חשיבות בתיירות איזורית ועירונית.

לרכבת חשיבות מצומצמת, לאחרונה חל גידול בהסעת תיירים ביפן ובאירופה. פיתוח רכבות מהירות ופתיחת מנהרת התעלה בין אנגליה לצרפת.

השיוט הפך בשנים האחרונות למקובל ביותר.

חל גידול בנפח התנועה דבר המכביד על מיתקני התחבורה אמצעיה ונתיביה.

הבעיות:

1. צפיפות בנמלים ובכבישים בעונות שיא התיירות גורמים לבזבוז זמן, בזבוז אנרגיה ויצירת מפגעים סביבתיים.

2. בטיחות ובטחון – של חיי הנוסעים.

3. איכות הסביבה – כל גידול בנפח ובהקף התנועה פוגע בסובב הטבעי.

4. עונתיות – מאפיין את התיירות ולכן יש צפיפות ועומס בעונות השיא ואילו בעונות אחרות הקטנת ביקוש.

בעיות אלה יוצרות דימוי שלילי ליעדים תיירותיים.

סוגי תחבורה:

תחבורה אוירית: הענף המוביל. משמשת לשתי מטרות: לעסקים ולתיירות. מגיעים באמצעות המטוס ליעדים רחוקים במהירות, בנוחיות ובבטחון רב באופן יחסי.

המצאת מנוע הסילון ב-1954 והשימוש בו להסעת נוסעים הביא למהפכה בתולדות התחבורה האווירית ובעקבותיה בהיסטוריה של התיירות כי איפשר לעבור מרחק גדול תוך זמן קצר.

תחבורה יבשתית: שני אמצעים עיקריים: רכבת ומכונית. בעיקר שמוש ברכב הפרטי, על אף שעלות השימוש בו גבוהה משל הרכבת או רכב ציבורי, סוד עליונות הרכב הפרטי בגמישות ובנוחות השימוש בו.

השימוש ברכב שכור נפוץ מאוד, משתמשים בעיקר בתיירות עיסקית. משתמשים גם בשילוב עם אמצעי תחבורה אחר, בד"כ מטוס. שכירת רכב נעשית לעיתים כחלק מחבילת תיור או נופש הידועה בשם "טוס וסע".

שרותי מוניות ואוטובוסים – מוניות בד"כ ע"י נוסעים המגיעים לנמלי התעופה, טרמינלים של רכבות, נמלי הים ותחנות מרכזיות של אוטובוסים.

השימוש בנסיעה באוטובוס אינו נפוץ בקרב תיירים. משתמשים בה כאלה שמחיר הנסיעה משמעותי לגביהם.

תחבורה על פני המים: לתחבורה מסוג זה חשיבות היסטורית – בעיקר בין איים ויבשות.

שמוש בשרותי מעבורת ורחפות מאפשר שילוב בין תחבורה ימית ויבשתית מקובל מאוד בסקנדינביה, ביוון, באירופה.

שיוט-קרוז: נחשב למיגזר חדש יחסית המתפתח במהירות במספר הנוסעים בגידול צי האוניות ובכושר התפוסה שלהם, במספר קווי השיוט ובמספר הנמלים בהם עוגנות האוניות, בנוחות השיט.

שיוטים יוצאים מנמלים בפלורידה (מיאמי) לאיים הקריביים, לאיי בהאמה ולמכסיקו. סאן-דייגו, לוס אנג'לס עד אלסקה, וכן לאורך חופי הים התיכון וסקנדינביה.

נערכים אף שיוטים בדרכי מים פנימיות – בנהרות כמו המיסיסיפי, האמזונס, הנילוס, היאנג-צה, הריין והדנובה. וכן שייט בנהרות קטנים במערב אירופה ובבריטניה שם נשכרת סירה לשבוע, הסירה מהווה בית מלון.

ב. שרותי הלנה (איכסון): ראשית מיגזר האיכסון היה בפונדקי דרכים שסיפקו לינה ומזון, אורווה לסוסים מזכירים את המוטל בן זמננו. ידוע גם על טירות ששימשו מקומות איכסון ונופש לאצילים ואכסניות לצליינים.

בתקופה מאוחרת יותר באירופה התפתחה מסורת של השכרת חדרים בבתים פרטיים וכן אכסניות (Inns) שהיו מקום מגורים של משפחה כאשר מספר חדרים הושכרו. בשלב מאוחר יותר חלק מהאכסניות הפכו לבתי מלון קטנים ומשפחתיים, שהבעלים לא גרו בהם.

ראשית פיתוח המלונאות באמצע המאה ה-19 קשור בהתפתחות התחבורה המסילתית. בתי מלון הוקמו ליד מסופי רכבות, בסמוך למרכזי הערים הגדולות. גם גידול העיר ופיתוחה, עליה ברמת החים והתפתחות הכלכלה תרמו להתפתחות מלונות.

בתחילה חדרי המלון היו ללא שרותים צמודים.

בתי מלון גדולים וחדישים לא הוקמו במרכז ההיסטורי של העיר ולא במע"ר אלא באזור המעבר שביניהם. מלונות גדולים ומודרניים נבנו לאורך הכבישים המהירים בפריפריה העירונית, צמוד למחלפים המובילים לנמל התעופה. מלונות בינונים בגודלם אך חדישים התמקמו ברובעי מגורים מכובדים.

אחרי מלחה"ע ה-II החלה המהפכה האמיתית בענף המלונאות בארה"ב עם הקמתן של רשתות בתי מלון.

באירופה רוב בתי האיכסון אינם גדולים, בתי ארוח משפחתיים (Guest Houses) ("בד אנד ברקפסט") וצימרים.

רשתות בינלאומיות של מלונות: זהו צרוף של שורת מלונות בהקיף ארצי – מקומי או בהיקף בינלאומי לרשת או לקבוצת מלונות אחת, כאשר אופן ההתקשרות והזהות המשותפת תלויים בסוג הרשת.

היתרונות לגודל הם אלה העומדים ביסוד השיטה, כל קבוצת מלונות מנסה ליצור לעצמה מוצר ייחודי – למשל: "מועדון הים התיכון" (קלאב מד) המתמחה בפעילויות ספורט בילוי ובידור מיוחדות. ברשת מלונות "אקור" הצרפתית יש חלוקה בין מלונות המיועדים לאנשי עסקים ומלונות לנוסע החסכן כך גם במלונות "קראון פלזה".

היתרונות לגודל מאפשרים: פרסום, קידום מכירות ושיווק בקנ"מ רחב ומוצלח. השיווק נעשה בשיתוף כל המלונות ומאפשר להגיע להסדרים עם קבוצות תיירים המסיירות בארצות ובאיזורים שונים ולהציע מחירים אטרקטיביים. הפיזור המרחבי מאפשר פעילות שוטפת, התגברות על עונות שפל.

לכל רשת יש מערכת הזמנות ממוחשבת, וניתן להזמין באמצעות "אוטוסטרדות המידע" חדרים, כרטיסי טיסה, רכב שכור וכיו"ב.

ההצטרפות לקבוצת מלונות מעניקה יתרונות אך גם תובעת מהמצטרפים לעמוד בדרישות (רמת שרות, רמת מחירים....) ולשלם אחוז מסויים מהפדיון השנתי.

בשנת 1990 נוסדה רשת HFS (Hospitality Franchise System) האמריקאית שהפכה לחברת על של רשת מלונות, אליה הצטרפו "הווארד ג'ונסון" "רמדה" "דייז אין" "סופר אייט". הוא פנתה גם למוצרי תיירות אחרים כמו השכרת רכב, ב- 1966 רכשה את "אוויס" והשתלטה על חברת חלופת הנופש RCI.

ג. שרותי הסעדה: בעבר הופיעו שרותי הסעדה באכסניות על אם הדרך ובמינזרים. עם המהפכה העירונית התפשטו לערים, פריז היתה מהערים הראשונות בה נפתחו מסעדות שהוגשו בהן ארוחות בסיסיות (מרק+לחם).

שרות ההסעדה הוא המפוצל ביותר ופועלים בו עסקים מקומיים וקטנים בהיקפם. יעדי תיירות רבים התפרסמו באוכל הטוב ו/או המיוחד שלהם למשל: המטבח הצרפתי, המהווה אחד מגורמי המשיכה לצרפת.

רק מיעוט של אורחים מזמין מקום במלון על בסיס של ארוח מלא (Full Board)

שרותי ההסעדה כוללים: מסעדות, מיזנונים, בתי קפה ובארים, פאבים, מכונות אוטומטיות למשקאות וכריכים, שרותי מזון בכלי טייס ושייט.

ה"מזון המהיר" החל בשנות ה-70 והביא למהפכה בתחום ההסעדה, במיוחד בארה"ב כולל: המבורגרים, עופות צלויים, סטייקים, פיצות ונשלט בידי חברות בינלאומיות המנצלות את היתרונות לגודל שיש להן ומעניקות זכיונות ליזמים מקומיים ולהקמת סניפים חדשים. (מקדונלד'ס, קנטקי פרייד צ'יקן, פיצה האט, בורגר קינג).

ד. שרותי פנאי ובילוי ושרותים עיסקיים.

ה. פירסום, קידום מכירות ושיווק.

ו. הסברה והדרכה.

ח. השפעות של פיתוח התיירות.

התיירות נחשבת כ"סוכנת שינויים" בעיקר על ארצות היעד.

ההשפעה היא ב-3 תחומים: כלכלה, חברה-תרבות ואיכות הסביבה.

1. כלכלה:

א. מבוא: זהו תחום ההשפעה הגדול ביותר ולכן מדינות/אזורים/ישובים מעונינים לפתח תיירות.

הוצאות התיירים ומכפיליהם הם המניעים את כל תעשיית התיירות. חלק מהוצאות התיירים מורכב מתקבולים וממיסים ולכן התיירות מקבלת עדוד ממשלתי.

המעבר לענף התיירות מביא לעליה ברמת הפיתוח והעליה ברמת החיים היא נחלת אוכלוסיה רחבה.

לכך יש 2 סיבות: 1. עונתית – המועסק ישאף להרוויח כמה שיותר בזמן קצר יחסית וישלים את הכנסתו ממקורות נוספים בין העונות. 2. תשרים (טיפים) הניתנים לנותני השרותים מפצים על משכורות שבדר"כ אינן גבוהות.

השפעת התיירות על המשק הלאומי: מביא לגידול הצריכה; מחוללת פעילות יצרנית; יוצרת מקומות עבודה; מביא לפיתוח מערכות תשתית; יוצרת הכנסות במטבע חוץ.

ב. התיירות כענף יצוא ומאזן (מסחרי) תיירותי: מדינה יכולה להשיג מטבע זר ע"י שני סוגים של יצוא – גלוי וסמוי. הגלוי – יצוא סחורות ומוצרים פיזיים ובעלי משקל כגון: חיטה, עצים וכו'. הסמוי – שירותים שהמדינה מספקת למדינה אחרת כגון: בנקאות, ביטוח, שכר סופרים, תמלוגים לאמנים, שירותים רפואיים שמקבלים אזרחי מדינות זרות במדינה. התיירות נחשבת ליצוא סמוי כי היא מכניסה מטבע זר ע"י שירותים שניתנים לתיירים במלונות במסעדות....

לכל מדינה המקיימת יחסי מסחר עם מדינות אחרות יש מאזן מסחרי שהוא היחס בין ערכי היבוא והיצוא. כאשר מדינה מיצאת יותר מאשר מיבאת המאזן המסחרי חיובי ולהפך.

קיים גם מאזן תיירותי. תיירות נכנסת למדינת יעד מהווה מקור הכנסה ולכן התיירות נחשבת לענף יצוא והתיירות היוצאת ממדינה נחשבת כמוצר יבוא כי האזרחים מוציאים כסף ממנה.

מדינות הבולטות במאזן התיירותי החיובי הן: ספרד, ארה"ב, איטליה, צרפת, מדינות הבולטות במאזן התיירותי השלילי: גרמניה, יפן, ישראל.

ג. תעסוקה ועונתיות בתעסוקה: התיירות יוצרת מקומות עבודה משני סוגים: תעסוקה ישירה ותעסוקה עקיפה.

התעסוקה הישירה כוללת את כל העובדים הבאים במגע ישיר עם התיירים (עובדי קבלה, מלצרים, עובדי סוכנות נסיעות, מדריכי תיירים) או כאלה שנמצאים אך אינם נראים (טבחים, נקיון ואחזקה).

התעסוקה הבלתי ישירה הם האנשים המייצרים מוצרים ומספקים שרותים שנרכשים ומשרתים אח"כ את התיירים באופן ישיר. למשל: אדריכל נוף המתמחה בעיצוב פארקים וחניונים. מפעל רהיטים המספק שולחנות וכסאות.

לתעסוקה הישירה בתיירות מספר תכונות:

1. עבודה "מסביב לשעון".

2. עבודה עם קהל לקוחות מגוון.

3. עבודה בסביבה נעימה.

4. עבודה עונתית ועבודה חלקית.

עבודה עונתית ועבודה חלקית מאפיינת במיוחד את התיירות והיא הגורם לכך שמשכורת המועסקים נמוכה ושאין למקצוע התיירות דימוי חיובי בחברה.

עונתיות בתיירות: שני סוגים קבועה ומשתנה.

עונתיות קבועה: תלויה ב-

1. אקלים – לפי עונות השנה – "תיירות שמש" באגן היהת"כ.

2. מערכת חנוך – עונות בוערות עפ"י החופשות מביה"ס.

3. ארועים ו/או ציווים דתיים: חופשת חג-מולד, חופשת פסחא המנוצלים לצליינות לרומא לירושלים, מוסלמים – מכה.

4. ארועים תרבותיים: תערוכות, פסטיבלים: קרנבל בריו דה ז'נרו בפברואר.

עונתיות משנה: תלויה ב-

1. פוליטיקה: אי שקט מדיני, מלחמה או בארץ המוצא או בארץ היעד.

דרכים להתמודדות עם בעיית העונתיות:

1. פעולות שיווק מתאימות – פניה לקבוצות אוכלוסיה פחות פגיעות, יציאה במבצעים (דילים).

2. פגעי טבע: רעידות אדמה, שטפונות, שריפות, מגיפות התאוששות התיירות איטית. מבין שני הסוגים העונתיות המשתנה היא הבעיתית כי קשה להערך לקראתה וכן מעוריבים בה מרכיבים פסיכולוגיים

3. הכנת "תוכניות מגרה" – הכוללת גם את תיירות הפנים.

4. ארגון שוק העבודה והתעסוקה בענף – רק חלק מהמועסקים הם קבועים הרוב שהם זמניים ניתן לפטר.

5. הכנה כלכלית מתאימה ע"י גיבוי הענף והעוסקים בו. גיוון השקעות היזימים למשל: מלונאי ישקיע בענפים אחרים ובמקומות שונים.

ד. מכפילים כלכליים בתיירות: מכפיל כלכלי הוא ביטוי לסכום כל השפעות הגומלין המתחוללות כתוצאה מארוע כלכלי מסויים. ז"א: לפעילות התירותית יש גם השפעה עקיפה. הוצאות התיירים גורמות לפעילות כלכלית המגבירה ביקושים שונים במשק המקומי במוצרים ובשרותים וזה מייצר תוספת של הכנסה מקומית.

הוצאות התיירים מחייב הכנסת כוח עבודה נוסף למערכת ולא רק לענף התיירות – זה שונה מאזור לאזור, למשל: בתחבורה, בבניה, בחקלאות, תרבות, ביטוח ועוד. ככל שיגדלו ההוצאות, כך יווצרו עסקאות כספיות רבות.

2. חברה ותרבות:

א. מבוא:

ההשפעה היא בעיקר מהתיירות הבינלאומית, ובעיקר במדינה שרמת הפיתוח שלה נמוכה, שם ההשפעה היא בעיקר שלילית, כי יכולת העמידה של המדינות המתפתחות נמוכה והן מייחלות בעיקר ליתרונות הכלכליים.

בארצות בהן יש תנועה גדולה של תיירים ביחס לאוכלוסיה המקומית בהן תהיה השפעה לאומית, חברתית ותרבותית בנוסף להשפעה הפיזית.

תיירות ההמונים היא תיירות ממוסדת, המעונינת באטרקציות טבעיות-מקוריות או מלאכותיות מתוכננות, התיירים הופכים לצופים או "מציצנים" אל החברה המקומית דבר שמנציח סטיגמות, ומבודדת את התיירים מתרבות הארץ ומנהגיה.

כאשר התיירות ההמונית בארצות המתפתחות היא ללא תכנון ופיקוח, היא הורסת את החברה המסורתית, תרבותה ומנהגיה ופוגעת קשה בסביבה הפיזית.

ב. השפעות חברתיות שליליות במדינות המתפתחות:

התושבים המקומיים רואים בתייר המערבי כסמל הניאו-אימפריאליזם, הם מרגישים נחותים מבחינה תרבותית וכלכלית.

ההשפעות הן:

1. פשיעה: התיירות מביאה לעליה בפשיעה, בעיקר בשל צפיפות התיירות. הפשע התיירותי כולל: גניבה, כייסות, שוד, אונס ורצח. התייר בולט בהופעתו ובהתנהגותו ומהווה טרף קל לפשע.

הסיבות לגניבות:

· התייר מהווה יעד של "עושר נייד" במקומות צפופים.

· תמימותו וחוסר התמצאותו של התייר במרחב הפיזי והאנושי שאינם מוכרים לו. פשעים נגד תיירים עושים שרות רע למדינה המארחת.

2. שבירת מסורת: התרופפות קשרי המשפחה, לבישת בגדים לא צנועים, שתיית אלכוהול, צריכת סמים. הגורמים לכך: החיקוי, הרצון להיות דומה לתייר.

3. שרותי מין: בעיקר בערים הגדולות. הפיליפינים ותאילנד נחשבות כארצות המתמחות ב"תיירות סקס". לא נפוץ בארצות מוסלמיות כגון מלזיה. ארצות המקור ל"תיירות סקס" הן המדינות המתועשות השוכנות לחופי האוקינוס השקט: יפן, ארה"ב, אוסטרליה ומדינות מערב אירופה.

4. חסרי בית: נמשכים לאזורי פיתוח התיירות, מצוי גם במדינות מפותחות. (ערי החוף בדרום אנגליה). קבצנים ונכים יכולים לקבץ נדבות בקלות במרכזי התיירות, נכים – נוהרים למקומות הקדושים בשל אמונתם להירפא ובשל גורם כלכלי – אופי המקום גורם לכך שרחמי המבקרים נכמרים והם נותנים להם מכספם.

ג. השפעות על התרבות:

התרבות המקורית נתפסת כ"חלשה" ולכן היא מתבטלת בפני התרבות המערבית "החזקה", היא מנסה לחקותה ולהתבולל בה. כך נוצרת תרבות בינלאומית מזוייפת ומ"מזרית" – למשל בהוואי, באי באלי באינדונזיה.

באמנות חל גידול בביקוש למלאכת יד ולחפצי אמנות מקוריים – זה מביא להכנסה נאותה אך מביא לירידה באיכות המוצרים וליצירת חיקויים זולים הידועים בשם "אמנות נמל התעופה".

השפעה על השפה ועל המנהגים.

השפעה חיובית היא שהשלטונות המקומיים בשיתוף עם מוסדות מדע ואירגונים בינלאומיים מקדישים הון וידע לשימור ולאחזקת אתרים היסטוריים ונכסי תרבות ואמנות – דוגמא: מקדש אבו סימבל במצרים, אתר לוחמי הטרה-קוטה ליד שיאן בסין.

3. איכות הסביבה:

א. מבוא: הראשון שעמד על הקשר בין תיירות לסביבה היה קריפנדורף שבשנת 1975 כתב ספר בשם "זוללי הנוף" ועורר את דעת הקהל במרכז ארופה לנזק הסביבתי הגדול שנגרם כתוצאה מהתפתחות בלתי מרוסנת של התיירות. יונגקה (1980) מבחין בין תיירות "רכה" לתיירות "קשה". תיירות "רכה" – תיירות ידידותית לסביבה ומתחשבת בה. תיירות "קשה" – תיירות לא מרוסנת, פותחה ללא פיקוח, פגיעתה בסביבה רעה ולעיתים אינה ניתן לתיקון.

1987 הוכנס לשמוש המושג "פיתוח בר-קיימא" ע"י הועדה העולמית לתכנון הסביבה שעיקרו: פיתוח העונה על צרכי האדם בהווה ללא פגיעה ביכולת לענות על צורכיהם של דורות העתיד – ז"א על הפיתוח להיות מתון ומבוקר המוותר במודע על ניצול מלא של פוטנציאל המשאבים למען יעדים ארוכי טווח.

1992 – ועידת האו"מ לעניני סביבה ופיתוח עסקה גם בנושא "תיירות בת קיימא". העיסוק בנושא בה כתוצאה מכך שתנועת התיירות הפכה לתיירות המונית המתרכזת בעונות בוערות דבר שיצר לחץ על הסביבה והביא לפתרונות שפגעו בסביבה, לדוגמא: בעית האיכסון נפתרה ע"י הקמת חניונים – זוהי עיר של קרונות מגורים נגררים המחוברים לרשת חשמל ומים, ניתן להשיג גם מצרכים פשוטים, מסעדות ומקומות בידור, לאחר העונה – האזור מתרוקן. כנ"ל מרינות. בחופי הרחצה צפיפות ופעילות בעונת הקיץ הוקמו בתי מלון ענקיים. באזורי ההרים – עם התפתחות התחבורה התפתח בהם ישוב דליל ומפוזר של פנסיונים ובתי נופש קטנים. ספורט הסקי – גרם לכריתת יערות לצורך בנית מסלולי גלישה, הקמת רכבלים. התוצאה השחתת הנוף הטבעי. ארצות מרכז אירופה התעוררו הראשונות לבעיה.

ב. כושר נשיאה תיירותי: "כושר נשיאה" פרושו כמות מירבית של צמחים ובע"ח המסוגלים להתקיים על שטח בגודל פיסי מסוים. מושג נלקח ממדעי הטבע והועבר למדעי החברה. מושג זה הוא מושג יחסי מכיוון והוא אינו תלוי רק בתכונות ובנתונים הפיזיים (שטח, קרקע, כמות מים, מקורות אנרגיה) אלא גם ברמה התרבותית והטכנולוגית של האוכלוסיה החיה בשטח זה.

בתיירות נשוא ההגדרה הוא האדם כתייר וכמבקר. ז"א המספר המירבי של משתמשים/ מבקרים באזור תיירותי תוך שמירה על רמה גבוהה של שביעות הרצון שלהם והשפעות מעטות על המשאבים המקומים ועל האוכלוסיה המקומית ופגיעה מינימלית בסביבה.

כושר הנשיאה הסביבתי הוא הסף בו התייר מפסיק להנות למשל: בשל ריבוי מבקרים אחרים. בד"כ מונח זה נבדק ליחידת זמן (שעה, יום, שבוע, חודש, עונה, שנה) המבקרים יכולים להספר כיחידים, כקבוצות, כמספר מכוניות.

כושר הנשיאה הסביבתי שונה ממקום למקום, למשל: במערת נטיפים – ניתן למדוד את כמות הפחמן הדו-חמצני הנפלט כתוצאה מנשימת האדם ובהתאם לכך לקבוע את מספר המבקרים הרצוי, כנ"ל באתרי ריף אלמוגים (קצב גידול האלמוגים) באתרי סקי – יש שיטות שונות למדידה – קיבולת לשעה ברכבל, שטח לגולש לשעה וכיו"ב.

ג. מפגעים סביבתיים:

א. פגיעה בנוף הפיזי: כתוצאה מסלילת כבישים, מס"ב, מנהרות, גשרים, רכבלים, הנחת קוי חשמל, הקמת מלונות ענקיים, שבירת קו רקיע, בניה לאורך חוף הים, הצבת שלטי פרסומת, אחזקה גרועה של מבנים.

ב. פגיעה בצמחיה: ע"י פעולות פיתוח, ע"י פעילות של "טרקינג", שריפות.

ג. פגיעה בבע"ח: צייד, תאונות, צפיה בהם גורמת לשינוי בהרגלי חייהם, בפוריותם.

ד. תעשית המזכרות: שנהבים, עץ.

ה. רעש: הנגרם ע"י ריכוז תיירים, ריכוז רכבים, אטרקציות תירותיות, מטוסים.

ו. זיהום אויר: נגרם ע"י אמצעי התחבורה, יצור חשמל מוגבר, הסקה בחורף, עבודות פיתוח להקמת מבנים ומתקני תיירות.

ז. זיהום מים: מי תהום, מי אגמים, נהרות והים. מקורות הזיהום הם פסולת מוצקה, שחלק ממנה מומס ומחלחל למי התהום, מי שפכים. וביוב.

ד.פתרונות:

1. חקיקה פיקוח ואכיפה.

2. ויסות ע"י תקנות, עפ"י שעות, ימים – ז"א הגבלת כניסה לאתר לפי כושר הנשיאה שלו ונסיונות לשטח את העונתיות.

3. חינוך – כנראה היעיל והנכון אך אינו פשוט ואינו מיידי.

ה. השטחת עונות שיא ושפל: לתיירות שתי תכונות בולטות: עונתיות ואופנתיות. התוצאה: לחץ אדיר של כל הפעילויות בפרקי זמן קצרים ומוגדרים. הבעיה הקשה נוצרת בעיקר בעונות השפל כי אז הפעילות התיירותית מתקרבת לאפס.

עד לאחרונה היתה מקובלת התפיסה שיש להכין את כל התשתית עבור שיא הביקוש תפיסה שהכתיבה בניה עתירת מימדים וללא צורך (מגרשי חניה ענקיים, מתקני ענק לשינוע כגון רכבלים ומעליות ועוד).

הפתרון הידידותי לסביבה הוא ההשטחה שפרושו: פריסת עונת התיירות על תוך עונות הביניים ובמידת האפשר גם אל עונת השפל. למשל: בתיירות פנים נקודת שפל הם ימי אמצע השבוע, או ניצול חופשות קצרות מבי"הס. ז"א שינוי מנהגי היציאה לנופש.

כיצד עושים זאת:

1. ראשית שיתוף פעולה בין כל הגורמים הבאים: משרד התיירות, עמותות תיירות אזוריות, התאחדות בעלי מלונות, הנהלות חברות תחבורה, מערכת החינוך ועוד.

2. הפחתת מחירי האירוח/הנסיעה באמצע השבוע או בעונות השפל.

3. פעילויות חינם או בתשלום מוזל.

4. השפעות חיוביות:

א. שימור הסביבה הטבעית והמלאכותית (מונומנטים הסטורים וארכיאולוגים).

ב. שמירה והגנה על עולם החי והצומח ועל תופעות טבע יחודיות. למשל: הפארק בקניה ובטנזניה.

ג. שיקום – הצלת מבנים ושטחים מהזנחה ומשיכחה והפיכתם לאטרקציות או למקומות ארוח, למשל: בתי חרושת, מוזנחים ותחנות רכבת שהפכו למוזיאונים. שיטחי תעשיה שהפכו לגני שעשועים טירות אצילים שהפכו לבתי מלון.

ד. תמריץ לטיהור מקיף של הסביבה – באמצעות תכניות למניעת זהום אויר, מים רעש וכן ע"י תכנון מתאים ועיצוב אסתטי למבנים ולשלטי פרסומת.

ה. שפור מערכות תשתית מקומיות: כגון נמלי תעופה, כבישים, צנרת ביוב תקשורת וכו'.

ו. הקמת אמצעים תיירותים במקום אתרים שפגיעתם בנוף חמורה יותר: למשל: הקמת בתי מלון במקום בתי חרושת שמורות טבע במקום שטחי אימונים וניסויים צבאיים.

ז. הכנסות כלכליות.

ט. התיירות בישראל:

1. מבוא: התיירות בעלת פוטנציאל פיתוח אך גם רגישה ופגיעה, זוהי תעשיה צעירה יחסית.

א. הפוטנציאל התיירותי:

היתרונות התיירותיים:

1. קדושה וחשיבות היסטורית ל-3 דתות מונותיאיסטיות, ריבוי אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים.

2. תנאים פיזיים מושכים: אקלים נוח רוב השנה, נופים מגוונים במרחק קצר, חופים המאפשרים את 3 ה-S.

3. התפתחות דינמית של מדינת ישראל והשגייה בתחומים שונים – "כור היתוך", "כיבוש השממה", "החוויה הקיבוצית".

4. הקרבה של ישראל למקורות התיירות – רוב התיירים מגיעים מאירופה – מקל ומוזיל את הנסיעה והשהות.

5. השינוי הפוליטי – הסכם השלום עם ירדן ומצרים – הביאו לתקווה של שינוי באקלים הפוליטי.

החסרונות התיירותיים:

1. מצב פוליטי ובטחוני: מ-1999 אי יציבות של תהליך השלום עם הפלשתינאים הביאו לפגיעה בתיירות חוץ.

2. עלויות גבוהות יחסית של שירותי התיירות

3. מחסור בתשתיות תיירותיות - במיוחד בתי מלון עממיים.

ב. החשיבות הכלכלית: מדובר בעיקר על התיירות הנכנסת (התיירות נתפסת אז כענף יצוא שמכניס מטבע זר לאוצר המדינה).

ענף התיירות נתון לשינויים ולתנודות בגלל המצב הבטחוני. ב- 1988 תפסה התיירות מקום 3 בית ענפי היצוא ומספר המועסקים בו היה 9% מכוח העבודה. כמובן שכיום המצב גרוע.

2. תיירות נכנסת: (אין התיחסות משנת 1999-2003)

תנועת התיירות: במשך שנות קיומה של המדינה חל גידול בתיירות הנכנסת. משנת 1978 עברה התיירות הנכנסת את סף 1 מיליון וב-1987 1.5 מיליון. 1987-1991 ירידה מסיבות בטחוניות ומדיניות (האינתיפדה, מלחמת המפרץ) 1991 – כינוס ועידת מדריד החל תהליך השלום, דעיכת האינתיפדה התוצאה: 1992 1.8 מיליון תיירים; 1995 2.5 מיליון תירים החלו פיגועים בארץ והתוצאה ירידה הדרגתית בתיירות נכנסת.

נתונים בתחומים שונים – כל הנתונים משנת 1997.

דרך הנסיעה: 70% בדרך האוויר, 90% מהם דרך נתב"ג והשאר לאילת. 20% דרך היבשה, מעט דרך הים או בשיוט.

התפלגות מוצא עפ"י יבשות ומדינות: 60% מארופה 25% מאמריקה 9% מאסיה 2.5% מאפריקה 1.5% מאוסטרליה.

הרוב מארה"ב, בריטניה, גרמניה, חבר העמים, צרפת, סקנדינביה, איטליה.

תדירות הנסיעה: 56% פעם ראשונה בישראל 44% תיירות חוזרת.

התפלגות לפי דת: 24% יהודים. 60% נוצרים (חצי מהם פרוטסטנטיים). בשנים האחרונות גידול בתיירות נוצרית.

אופן ארגון הנסיעה: 50% בסיור מאורגן 50% כעצמאיים.

מטרת הביקור: 20% לתיור וטיול, 25% צליינות, 15% לחופש ומנוחה, 15% ביקור קרובים וידידים 23% לעסקים.

אתרי הביקור: 89% כותל מערבי, 62% "ויה דלורוזה" (דרך היסורים) 58% מצדה, ובית לחם. 73% במקומות הקדושים לנצרות 70% במוזיאונים 47% פעילות ימית.

לינות: בממוצע 15 לילות. הדרוג לפי ערים: ירושלים, אילת, ת"א-יפו, טבריה, נתניה, קיבוצים.

3. תיירות פנים: גורמים המעודדים התפתחות תיירות פנים הם: מגוון נופים, אקלים והסטוריה, ריחוק יחסי ממשאבי תיירות שרובם מעבר לים, חינוך לאהבת הארץ, מורשת, עליה ברמת החיים, בהכנסה ובזמן הפנוי.

גורמים המחלישים התפתחות תיירות פנים הם: מיצוי מהיר של אתרי התיירות בארץ, עליה ברמת החיים, התיירות היוצאת הופכת לתיירות המונית המציעה טיסות שכר וחבילות נופש ותיור המסוגלות להתחרות בתיירות הפנים, בידוד מדיני ומתח בטחוני בו שרוי הישראלי (ז"א גורם פסיכולוגי), גם אם היציאה היא ל-3-4 ימים.

תיירות הפנים נחלקת ל-

1. תיירות עם לינה מחוץ לבית בבתי מלון והארחה.
2. תיירות ללא לינה = "תיירות יום".

רוב הישראלים הם תיירי יום כי:

1. המדינה קטנה, המרחקים קטנים.
2. לינה אצל קרובים וידידים מאפיינת את הישראלים.
3. מטיילים צעירים לנים תחת כיפת השמיים.

תרומת תיירות הפנים שווה ל-55% מתרומת התיירות הנכנסת.

תיירות כפרית: ענף מתפתח ובולט בתיירות הפנים, זוכה ליותר משליש מהלינות והפדיון מתוך מקומות איכסון אחרים.

הסיבות לגידול בתיירות הכפרית הן: החיפוש אחר ייחודיות, פעילות והשתתפות אקטיבית, קירבה אל הטבע והמודעות לשמירה על איכות הסביבה. וכן-השינויים שחלו בבסיס הכלכלי של הישובים הכפריים – ירידת ערכה של החקלאות שפגעה במיוחד בישובי הפריפריה הכפריים ואי יכולתם לפתח תעשיה בשל ריחוקם מהעיר ותחבורה לא נוחה, אבל תכונות אלה מהוות יתרון כשמדובר בפעילות של פנאי ונופש – כי הם נעדרים מיטרדי: רעש, צפיפות וזיהום.

משנות ה-80 התיירות הכפרית קיבלה תנופת פיתוח היא מספקת פעילויות ושרותים רבים ומגוונים – הלנה, הסעדה, חנויות, פארקים, יערות, חופי רחצה, ספורט, קייאקים, דייג, רכיבה על סוסים, ג'יפים טרקטרונים ועוד.

האזור המועדף הוא צפון הארץ – בעיקר גליל עליון ומזרחי, עמק החולה, גליל מערבי ו"סובב כנרת", אחריו - מרחב יואב – מאשקלון ועד בית גוברין ונתיב הל"ה.

החידוש האחרון הוא כניסת כפרי המיעוטים בצפון לתחום זה.

4. מרחבי התיירות בישראל

בשל מיקומה הגיאוגרפי א"י הפכה לארץ מפגש ומעבר מהבחינה הפיסית (אקלים, גיאולוגיה, נוף חי וצומח) ומהבחינה ההיסטורית אנושית (תחבורה, מסחר, עמים תרבויות) נוצר בה פסיפס מגוון של פוטנציאל.

אזורי התיירות בארץ הם:

1. הגליל: נוף הררי-חלקו מכוסה יערות, אקלים קריר ונעים בקיץ, שרידים הסטוריים רבים מקודשים ל-3 הדתות המונותאיסטיות. יש בו נופש פעיל בעיקר בקיץ. חוף הגליל המע' מראש הנקרה ועד עכו.

2. הכנרת: נופים, אקלים, מרחצאות, חשיבות הסטורית-דתית.

השלטונות ויזמים פרטיים וצבוריים משקיעים בגליל ובכנרת – סלילת כבישים, שדה תעופה (במחניים) מקומות אכסון רבים ומגוונים (טבריה, קיבוצים, כפרי נופש, אכסניות נוער, לינה כפרית) אטרקציות (רכבל+מערות ימיות בראש הנקרה, רכבל מקיבוץ מנרה לקרית שמונה שמורת החולה, לונה גל בכנרת, טיולי ג'יפים וטרקטרונים, מרחצאות בחמי טבריה וחמת גדר).

יעדי צליינות לנוצריים: בנצרת, כפר כנא, הר תבור, מסביב לכנרת.

ליהודים: קברי חכמים וצדיקים בטבריה, הר מירון.

לדרוזים: קבר נבי שועייב בקרני חיטים.

3. חופי הים התיכון: המוקד: ת"א-יפו, אזור צר וארוך בו מרוכזת רוב אוכלוסית ישראל ורוב הפעילות הכלכלית. יש בו תשתית תחבורתית ותקשורתית, חופי ים יפים, מלונות מכל הדרגות מתקני ספורט ושייט. בערים-מרכזי קניות ושרותים, תרבות ובידור. תיירות הסטורית בעיקר ביפו, אשקלון, קיסריה. התיירות בעיקר בקיץ.

4. אילת: באקלים מדברי. רוב התיירים מגיעים בטיסות שכר מאירופה בחורף, בקיץ – תיירות ישראלית. מציעה: טיולים בנוף מדברי, ים טרופי עשיר באלמוגים, בדגה וצומח תת ימי. שרשרת בתי מלון מגוונת כוללת גם מלונות של טיימשרינג, דירות להשכרה, חופי רחצה מוסדרים, מועדוני שייט, צלילה, סקי מים, מוזיאון תת ימי, רשת מגוונת של הסעדה, פטור ממע"מ. יש בה שדה תעופה בעיקר לתירות פנים. טיסות השכר נוחתות בשדה התעופה עובדה.

5. חוף ים המלח: המקום הנמוך בעולם על פני היבשה, שילוב של אקלים חם ויבש וריכוז גבוה של מלחים במי הים, מעיינות חמים העשירים במינרלים התוצאה: מרכז מרפא ובריאות בינלאומי. בוץ רפואי מנוצל לריפוי, מרחצאות לטיפול במחלות עור ומחלות ריאומטיות.

בשנים האחרונות פיתוח מואץ של האזור – בעיקר תיירות המרפא, סלילת דרכים ומינחת מטוסים לרגלי המצדה.

באזור מבקרים גם תיירות פנים וגם תיירות נכנסת וכן מבקרי יום.

חלק מהתיירים מתארחים בערד שנהנית מאויר יבש וצח-אמורה היתה להתפתח כמרכז בריאות לחולי אסטמה.

מדבר יהודה – נופים מרהיבים, קניונים, קומראן ומצדה. התיירות נמשכת כל השנה בעיקר בחורף.

6. ירושלים וסביבותיה: מהווה מוקד על תיירותי בעיקר בשל קדושתה ל-3 הדתות המונותאיסטיות. לנוצרים: הר הזיתים, גת שמנים, הר ציון, כנסית הקבר, דרך היסורים. הכותל המערבי המקור המבוקר ביותר יש בו התנגשות בין תיירות דתית (צליינות) לתיירות פנאי.

אטרקיות אחרות: מוזיאון ישראל, "יד ושם", בנין הכנסת, בית המשפט העליון, כפר עין כרם – מקודש לנוצרים. וכן בית לחם בה כנסיית המולד.

הרי יהודה – תיירות כפרית וטיולי נוף ואקלים נוח בקיץ.

רוב בתי המלון הגדולים והחדשים בי-ם משתייכים לרשתות בינלאומיות: הולידי אין, הייאט, שרתון....

5. פיתוח התיירות

כל תכנית לפיתוח התיירות בישראל העמידה לעצמה כיעד את הגדלת מספר חדרי המלון שמחיריהם עממיים, לגישה זו קמו מתנגדים הטוענים שיש לטפח תיירות איכותית מצומצמת כי:

1. סיבה אקולוגית – לישראל ששטחה קטן כושר נשיאה תיירותי מוגבל, תיירות המונים תפגע בענף. תיירות פחות מאסיבית תאפשר פיתוח תוך פיקוח ובקרה והארכת מחזור החיים של אתרי התיירות.

2. סיבה כלכלית – תיירות המונים מכניסה פחות מתיירות בודדים, כי הקבוצות מגיעות באמצעות סיטונאים הזוכים למחירים נמוכים בעוד שהתייר הבודד משלם יותר והוא אף צורך מוצרי תיירות משלימים.

לפי תפיסה זו יש לפתח מוצרי תיירות יחודיים רווחיים כגון תיירות מרפא ובריאות, תיירות ועידות וכנסים בינלאומיים. וכן למצוא דרכים להאריך את שהותם בארץ.

הממשלה רואה בתעשית התיירות ענף כלכלי חשוב, לכן ב-1959 נחקק חוק עידוד השקעות הון – שמגמתו למשוך הון לישראל בעיקר בתעשיה ובתיירות, לשם כך חולקה הארץ לאזורי עדיפות לאומית א', ב' ומרכז הארץ שנחשב לאזור עדיפות ג'.

אזור עדיפות לאומית א' הוא הפריפריה הרחוקה. ב' – קרוב יותר למרכז. במשך הזמן חלו שינויים במפת אזורי העדיפות הלאומית בשל שיקולים פוליטיים.

בענף התיירות נעשתה אבחנה בין בתי מלון לבין תיירות אחרת (אטרקציות) בתי המלון זכו למענקים גבוהים יותר.

ב-1966 פורסמה תוכנית המיתאר הארצית (תמ"א 12) למפעלי תיירות ולשטחי נופש, התכנית מגדירה את יעדי התיירות עד שנת 2010.

חשיבות תמ"א 12:

1. בישראל קיימת תחרות על שמושי קרקע, אך עתודות הקרקע מצומצמות ולכן חשוב לשריין קרקעות בעיקר באזורים אטרקטיביים לתיירות (חופים, אתרים הסטורים).

2. קיים חשש שקרקעות ששוריינו לתיירות יפלו לידי פוליטיקאים ויש להגן עליהן בעזרת חקיקה.

3. בעתיד לא יתאפשר מימון או תמריץ ממשלתי או ממשרד התיירות אם בקשות היזמים סותרות את תמ"א-12.

פרוט התכנית: היעד התיכנוני מבקש לשלב את נופש הפנים ותיירות החוץ. תמ"א 12 מדגיש פיתוח אזורי נופש מובהקים לחופי ימים וקובעת חבלי ארץ שונים כחבלי תיירות תוך שמירה קפדנית על איכות הסביבה ושמירה על אתרים היסטוריים.

תמ"א 12 מניחה כי לא"י יתרון במוצר הקרוי "ארץ התנ"ך" או "ארץ הקודש" בשילוב עם נופים ומשאבי טבע שיש לטפחם ולפתחם.

התכנית מחלקת את הארץ ל-17 חבלי ארץ תיירותיים ומגדירה במדויק את ייעודו של כל חבל מבחינה תיירותית. חלוקה נוספת היא למתחמי תיירות עפ"י: ערוני פרברי, כפרי, מיוחד מדברי. התכנית מסווגת את הישובים העירוניים בהתאם לאופיים ותכונותיהם התיירותיות וקובעת הנחיות לכל סוג למשל: עיר הסטורית: ירושלים, נצרת, צפת, עכו. עיר תיירות מטרופולנית: ת"א, ירושלים, חיפה. ערי נופש חופי: נהריה, נתניה, הרצליה, אשדוד, אילת, טבריה, אשקלון.

הפרויקטים המרכזיים לפיתוח: ירושלים וסביבתה: תוספת איכסון, קידום תוכנית לאורך חומות העיר העתיקה, השלמת מרכז כנסים בינלאומי, פיתוח מתחמים כפריים מסביב לעיר, הקמת פארק התנ"ך בחבל עדולם.

ת"א וסביבתה: "רביירה אורבנית" מהרצליה עד בת-ים + איכסון, שימור בתים ב"ת"א הקטנה", הקמת מרכז ירידים לעסקים.

חיפה: ציר תיירותי בהאים – מושבה גרמנית – נמל. פיתוח פרבר תיירותי בדרום העיר.

גליל תחתון: :"נצרת 2000", תשתיות+אכסון.

בית שאן והעמקים: תיירות אזורית סביב בית שאן הקמת שרותי דרך ואטרקציות בציר המעבר לירדן.

עכו: פיתוח העיר הצלבנית, איכסון במבנים הסטוריים.

נגב: הקמת מיתחמי תיירות מדבריים, חיזוק מצפה רמון.

ים המלח: תוספת אכסון מסביב לים המלח, פיתוח "הפארק הנמוך בעולם" בשיתוף עם ירדן.

אילת: פיתוח אזור הלאגונה + איכסון. הקמת "הריביירה האדומה" בשיתוף 4 מדינות שכנות, פיתוח נמל תעופה משותף עד ירדן.

כמובן שכל תכניות פיתוח התיירות יתאפשרו בשיתוף הפעולה עם המדינות השכנות.