עקרון שלטון החוק

לעקרון שלטון החוק שני היבטים:

	ההיבט המהותי: מתייחס לתוכן החוק, ובוחן האם החוק צודק.
*	האם החוק תואם את עקרונות הדמוקרטיה.
*	האם אין בחוק פגיעה בזכויות האדם והאזרח - לתכילת לא ראויה ובמידה שמעל לנדרש.
^	כאן השופטים יענישו בעונש שונה אנשים שונים.

	ההיבט הפורמלי: לא מתייחס לתוכן החוק, אלא לדך האכיפה שלו.
*	כולם כפופים לחוק.
*	כולם שווים בפני החוק.
^	חסינות ח"כים יוצא מהכלל.

הציות לחוק במדינה דמוקרטית היא חובה מוסרית:

החוק בא להגן על הפרט הלא מאוגד לעומת מוסדות השלטון וגופים מאוגדים.
החוק בא לדאוג לסדר וליכולת החיים במשותף.
במדינה דמוקרטית לפרט יש יכולת לנסות לשנות את החוק, ואם הוא לא מצליח בכך, הוא יכול לעזוב את המדינה שהוא לא מוכן לחיות לפי חוקיה (לפני שעבר על חוקיה).

נוהגים לחלק את העבירות על שלטון החוק למספר סוגים:

עבריינות פלילית: למען טובת הנאה אישית.
עבריינות אידיאולוגית: לשם הגשמת מטרה אידיאולוגית.
עבריינות שלטונית: הפרת החוק תוך כדי מילוי תפקיד ציבורי בכוונה אמיתית או כ מזויפת לשרת את טובת המדינה או את טובתו של ציבור מסוים.
עבירה על החוק בנימוק שהחוק "בלתי צודק" או "בלתי נחוץ".
עבירה על החוק בגלל שדרך הפעלת החוק לא צודקת.
עבריינות על רקע סכסוכי עבודה.

גבול הציות לחוק

מידת החומרה מאי ציות לחוק לעומת הפגיעה במצפון.
אפשרות סבירה לשינוי החוק.
רווח אחר מלבד רווח מצפוני.
התנגדות פסיבית ולא אלימה.
במקרה של פקודה בלתי חוקית בעליל: לא רק שהאדם לא ייענש על אי ציות לחוק/הוראה אלא שבמקרה שכן יציית הוא עשוי להיענש.

· אין לאדם סמכות לקחת את החוק לידיו, גם אם הוא רואה עבירה על החוק, או אם הוא הנפגע הישיר מעבירה על החוק.
הטיפול בעבירה על החוק צריכה להיעשות רק ע"י המוסמכים על כך על פי החוק.