| הבוחרים מצביעים לרשימות מעומדים. |
|
| המקומות בגוף הנבחר מאוישים באופן יחסי (מכאן השם השיטה היחסית) למספר הקולות שהם זכו בהם. (לדוגמא רשימה א' זכתה ב30%- מקולות הבוחרים, אז היא תקבל 30% מהמקומות בגוף הנבחר). |
|
| הקולות של הבוחרים מחושבים ברמה הארצית - לא משנה היכן בארץ הצבעת סך כל הקולות שקיבלה רשימה מחוברים יחד. |
|
| נקבע אחוז חסימה, רשימה שלא עברה את אחוז החסימה (גודל המשתנה ממדינה למדינה והוא קבוע וידוע לפני הבחירות), לא משתתפת בחלוקת המקומות בגוף הנב |
|
| השיטה נקראת יחסית - כי הנציגים בגוף הנבחר משקפים את היחס של התמיכה באוכלוסייה. |
|
| השיטה נקראת רשימתית - הבוחרים מצביעים לרשימת מעומדים ולא באופן אישי למעומדים. |
|
| השיטה נקראת ארצית - כי מחשבים את הקולות שזכתה בה רשימה בסיכום של כל המצביעים לה בארץ. |
|
| השיטה מדגישה ייצוגיות, ושיקוף נאמן של התפלגות הדעות בחברה. |
|
| השיטה מונעת איבוד קולות רב, לעומת השיטה הרובית, הקולות שנאבדים הם רק הקולות שהצביעו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה. |
|
| השיטה מעודדת ריבוי מפלגות קטנות ומכאן חוסר יציבות, מכיוון שבדרך-כלל יש צורך להקים קואליציה כדי להקים ממשלה, כי אין אף רשימה שזוכה לרוב בפרלמנט. (בדרך-כלל גם שתי רשימות יחד לא מגיעות לרוב). |
|
| בפועל אין כוחן של המפלגות תואם את גודלן היחסי - בגלל שיש צורך להקים קואליציה, לעיתים רשימה שיש לה שני נציגים יכולה להפיל את הקואליציה ולכן יש לה יכולת סחיטה גדולה, בלי קשר לגודל האוכלוסייה שהיא מייצגת. |
|
| מרבית הנציגים מבטאים דעות כלל-לאומיות ופחות מחויבות לאינטרסים אזורים - נובע מהעובדה שמדובר בשיטה ארצית. |
|
| יש השפעה וכוח פוליטי רב לגוף הבוחר את הרשימה (למנגנון המפלגה), לעומת השיטה הרובית האישית שבה יש דגש על המועמד - נובע מהעובדה שמדובר בשיטה רשימתית. |
|
