| בראשית שנות ה30- עד 1935: למרות הקשיים, אך בגלל אמונה כי הסכנה תחלוף, ישנה הגירה מצומצמת יחסית. בעיקר מהגרים, פעילים פוליטיים שחששו שעברם הפוליטי והיות יהודים יפגע בהם; אנשים שנפגעו כלכלית וציונים. בתקופה זו הגרו 57 אלף יהודים. |
- |
|
| ההסתדרות הציונית והמשטר הנאצי חותמים על "הסכם העברה", שקבע כי היהודים יכולים לצאת מגרמניה, ללא כסף מזומן, אך יוכלו להמיר אותו בסחורות גרמניות. |
- |
|
| 1935 - 1938 - לאחר חוקי נירנברג: היגרו מגרמניה עוד 75 אלף יהודים. |
- |
|
| מ1938-, לאחר "ליל הבדולח", התרבו הפגיעות הפיסיות ביהודים. 150 אלף יהודים מהגרים, למרות קשיים למצוא מקום מקלט. שערי ארץ ישראל נסגרים וכן ארצות אחרות לא מוכנות לקלוט יהודים בשטחן. |
- |
|
| עד מלחמת העולם עוזבים את גרמניה מחצית מיהודיה. |
- |
|
| יולי 1938, ועדת אוויאן - דיון בשאלת הפליטים היהודים. לא נמצאו מדינות שהסכימו להשתקעות יהודים בארצותיהם. |
- |
|
| בין השנים 1938-41 הגרמנים מעודדים הגירה היהודית ומאפשרים אותה. |
- |
|
