דרמה קלאסית 

דרמה מודרנית

תקופת הכתיבה

לפני המאה ה - 20

המאה ה - 20

440 לפה”ס: אנטיגונה, סופוקלס

1950: החדר, פינטר

1500 לספירה: המלט, שייקספיר

1949: מותו של סוכן, מילר

1600 לספירה: הקמצן, מולייר

1960: ילדי הצל, בן ציון תומר

1945: ביבר הזכוכית, ויליאמס

 מבנים צורניים

תבנית קבועה, הכוללת אקספוזיציה [במערכה הראשונה], קונפליקט ופיתוחו ["סיבוך"] ופתירת הקונפליקט ["התרה"] 

מבנה גמיש ומשתנה: מספר מערכות לא קבוע, אין תבנית קבועה.

אנטיגונה: 5 מערכות עיקריות [+אפוסודיונים]

החדר: מערכה אחת

המלט: 5 מערכות

מותו של סוכן: 3 מערכות

הקמצן: 5 מערכות

ילדי הצל: שתי מערכות

ביבר הזכוכית: מערכה אחת, 7 תמונות

 נושאים

עלילה ברורה ורציפה, קשר ברור של זמן ומקום בין האירועים.

לעתים העלילה אינה ברורה. לעתים - קפיצות בזמן ובמקום.

אנטיגונה: חוק האלים מול חוק המשפחה, הפרט מול השלטון.

החדר: האבסורד וחוסר המשמעות בחיים, חוסר הקשר בין בני האדם

המלט: נקמה או הבלגה,

מותו של סוכן: החלום האמריקאי ושברו, זיוף ושקר מול אמת והתמודדות עם המציאות

הקמצן: הכסף ככוח מניע, קמצנות מול אנושיות ואהבה

ילדי הצל: עבר מול הווה, חיפוש הזהות העצמית כיהודי וישראלי.

ביבר הזכוכית: מחיר המימוש העצמי, היחיד בחברה האמריקאית הקפיטליסטית, היחיד השונה (לורה), ועוד

דמויות

דמויות נעלות, גיבורים בני מלכים ואצילים, גיבורים טראגיים או קומיים מובהקים, גיבור ראשי אחד במרכז המחזה.

דמויות פשוטות ויומיומיות, בני המעמד הבינוני או הנמוך, אנטי-גיבורים, יתכן שילוב של גיבור קומי-טראגי, אין בהכרח דמות ראשית.

אנטיגונה: הגיבורים הראשיים -אנטיגונה [בת מלך] וקריאון [מלך], גיבורים טראגיים

החדר: אין דמות ראשית מובהקת. דמויות אפורות, אנטי גיבורים, שלא ברור הקשר ביניהן.

המלט: הגיבור הראשי [מלך], גיבור טראגי

מותו של סוכן: דמות ראשית אחת - וילי לומן, אנטי גיבור טראגי.

הקמצן: הגיבור ראשי- , אציל, דמות קומית מובהקת.

ילדי הצל: דמות ראשית - יורם. אנטי גיבור.

ביבר הזכוכית: שתי דמויות ראשיות "מתחרות": טום ולורה. אנטי גיבורים.

הוראות מחזאי

במחזות המוקדמים אין הוראות במה, הנחיות לתפאורה, תאורה, או תלבושות ע"י המחזאי, מאחר והמחזות הועלו על הכתב בתקופות מאוחרות יותר.

הוראות הבמה, הנחיות לתאורה, תפאורה, ותלבושות ניתנים לפי ראות עיניו של המחזאי

החדר: הוראות במה מינימליות, הנוגעות בעיקר לתנועות השחקנים על הבמה ולתפאורה מינימלית.

מותו של סוכן: הוראות מדויקות לתפאורה ריאליסטית, לתאורה ולמוסיקה.

ילדי הצל: הוראות מדויקות לתפאורה, תאורה ומוסיקה היוצרים אווירה ריאליסטית, וכן לתאורה וצלילים, היוצרים אווירה פנטסטית.

ביבר הזכוכית: מוגדר כ"מחזה של זכרונות", הוראות לתפאורה ולתאורה אקספרסיוניטיים, המבטאים את מצבו הנפשי של טום הנזכר בעברו.

לשון

לשון "גבוהה", נשגבת. שימוש ברובדי לשון "גבוהים"

שימוש בכל רבדי הלשון, כולל שפת דיבור יומיומית, לעתים שימוש ב"סלנג".

אמצעים דרמטיים מיוחדים

שימוש באמצעים שונים, לשם המחשת קונפליקטים פנימיים או מחשבות.

שימוש באמצעים בימתיים (תפאורה, תאורה, מוסיקה) מגוונים וכן באמצעים רטוריים (מונולוגים, דיאלוגים,), להמחשת מצבים נפשיים.

כמו כן, קטעי שירה מפי הגיבורים בקטעים דרמטיים מיוחדים [קינת אנטיגונה].

החדר: תפאורה מינימלית ונטולת "הקשר" (לא ברור מה גודל הבניין, למי שייכים החפצים וכו'). דיאלוגים ללא קשר ("דו שיח של חרשים") הממחישים את הניכור…

המלט: שימוש במונולוגים להמחשת קונפליקטים פנימיים ומחשבות

ילדי הצל: שילוב קטעי שירה וזמר כהמחשה למצבים נפשיים של הדמויות או לצורך יצירת אווירה ספציפית [שירו של יורם, שירו של זיגמונט]

מותו של סוכן: בתים גבוהים הסוגרים על בית המשפחה - להמחשת תחושת המחנק של וילי. תאורה אקספרסיוניסטית לתיאור תחושותיו.

ביבר הזכוכית: תפאורה ותאורה אקספרסיוניטיים. למשל: תמונת האב במרכז הבמה כהמחשה להשפעת היעדרו על הדמויות. ביבר הזכוכית כסמל לשבריריותה של לורה…

הסיום והאפקט על הצופה

בסיום המחזה - נוצר קתרזיס [זיכוך], כתוצאה מהחזרת הסדר והאיזון אל מקומם.

האפקט משתנה ממחזה למחזה - מקתרזיס ועד לתחושת ניכור ומבוכה.

אנטיגונה: לאחר ההוודעות והקטסטרופה - "במה זרועת גופות": קריאון בא על עונשו ומבין את ההיבריס שלו. נוצר קתרזיס.

החדר: בסוף המחזה - תחושה של ניכור, מבוכה וחוסר משמעות כלליים.

המלט: "במה זרועת גופות": כל מי שבא במגע עם הרשע [קלאודיוס] מת, כולל המלט. השלטון עובר לנסיך נורווגיה, המייצג את כוחות הטוב.

מותו של סוכן: תחושה של החמצה ושבירת אשליות.

הקמצן: הטוב מנצח את הרע, וכולם חיים באושר ובעושר. סיום קומי קלאסי.

ביבר הזכוכית: סיום של החמצה וטרגיות. מונולוג פיוטי של טום המבוגר, המביט על חייו לאחור.