ילדי הצל/ בן ציון תומר.

עבודה לחזרה ולהעמקה.

נושאים לעיון המחזה "ילדי הצל"

רגש האשמה. נושא ודמות במחזה.

הדמות, דמות פארודית המציגה את החברה הישראלית באור מגוחך ובזוי. חברה נטולת ערכים שמייצגיה הם החוגגים במסיבת החתונה של יורם, ודובי ומידה מסויימת גם הוריה של נורית. מה מאפיין את ההווה של חברה זו? מי הם כיום לעומת מה שעשו בעבר?

מהי הבקורת של המחזאי על כברת הדרך שעשתה החברה הישראלית מאז המלחמה על קיומה ועד זמנו של המחזה?

יורם, עשה הכל כדי להרגיש שייך לחברה הזו. הוא ניתק את עצמו משמו, מעברו, ממשפחתו. התבייש בהם. שינה את שמו מיוס'לה ליורם, הפך לנער הפופולארי ביותר בקבוץ, "תפס" את הנערה היפה ביותר, הפך לקצין בצה"ל.

עכשיו, כשהחברה מתגלה לפניו בדלות ערכיה. האם הוא מרגיש שלם עם מה שעשה?

הוא מתמלא ברגשות אשמה וכלימה.

· כיצד מתעצבת זהותו של אדם, על פי מחזה זה. האם יכול אדם לבחור לעצמו זהות, להתעלם מעברו ומשורשיו?

· מאיזה עבר ושורשים התעלם יורם? מהו המחיר אותו שילם בחייו האישיים.

· עם מה הוא צריך להשלים כעת? עם איזה צדדים? האם זוהי השלמה שקל לעשות אותה?

· מה הכריח אותו לעמוד מול עברו וגורלו?

· אם משפחתו לא היתה מגיעה לארץ, האם לדעתכם היה מצליח להשאר נאמן לדמות הצבר שבחר לעצמו? האם היה מצליח לשכוח את עברו?

· מה קרה לאותה דמות צבר גאה עם הזמן? האם נשארה מעוררת כבוד כשהיתה?

· איך טוב יותר להיות ולחיות - בגן עדן של שוטים, או בגיהנום? (באיזה הקשר מוזכרים מונחים אלה?)

· בהקשר הזה – הזכרו המונולוג של המלט אותו מצטט יורם. ישנה אנלוגיה בין דמותו של יורם לדמותו של המלט.

עלילת המחזה היא עלילתם של אנשים שהיו בעולם מסוים ונמצאים עתה בעולם אחר. זוהי עלילת המאבק הפנימי המתחולל בתוכם בין שני העולמות.

זוהי עלילה של תלישות, חוסר שייכות של גיבורים אשר אינם מוצאים עצמם בעולם. עלילה בה הגיבורים מנסים להינתק מעברם אך אינם מוצאים את דרכם ללא העבר.

הבריחה מן העבר היא בריחה מעצמם.

במרכז הספור ניצב יורם. ניצול שואה שמגיע בילדותו ארצה. הוא עיברת את שמו מיוס'לה ליורם. הצליח ליצור לעצמו תדמית של צבר, אך אינו מצליח להשתחרר מזיכרונות העבר.

מולו ניצב זיגמונט - גיסו- ששיתף פעולה עם הנאצים כחבר ביודנראט, וכעת, חי בתל אביב, מקבץ נדבות, תחת מסווה של מטורף.

כשמשפחתו של יורם מגיעה ארצה, הוא מבין שאינו יכול יותר להדחיק את עברו. הוא מתמלא ברגשי אשמה. בסוף המחזה, כאשר מתוודע יורם לזיגמונט, הוא משלים את תהליך התבגרותו. הוא מבין את מהות החולשה האנושית

זיגמונט, לעומת יורם, כאשר מתוודע ליורם, ונאלץ להסיר באופן מוחלט את המסווה של המשוגע מעל פניו, אינו מסוגל לעמוד מול האמת, לחיות עם סיוט העבר - ומתאבד.

הדמויות הנוספות במחזה, גם הן דמויות תלושו:

נורית - צברית התלושה ממשפחתה.

דובי - המופת של יורם בעבר - צבר, קבוצניק לשעבר - גם הוא תלוש מהערכים של העבר.

יאנק והלנקה - שאינם שייכים להווי הישראלי, כמוהם גם מוכר הבלונים.

האווירה במחזה היא אווירת תלישות, טשטוש ערכים, כאשא על הכל מעיב צילו הנורא של העבר. העבר אשר מוטט את היסודות והזכרונות ממנו רודפים כסיוט, אך הבריחה ממנו מנתקת מערכי העבר.

זהו מצבו של הדור הישראלי החדש, בישראל הצעירה. דור שטחי, מנותק מערכי העבר, ונרדף ע"י העבר.

סצנות מפתח ומקומן ביצירה.

מערכה ראשונה, תמונה שנייה.

המשחק בשחמט בין יורם ודובי.

זוהי סצנת מפתח להבנת בעייתיות המחזה. בעימות עם דובי, ובניצחון עליו - מגיע יורם לגיבוש זהותו החדשה, הרצוייה, שתשחרר אותו סוף סוף מעברו. אך המשחק אינו מסתיים - יורם איננו מצליח לברוח מעברו.

מערכה ראשונה, תמונה רביעית.

יורם מתוודה לפני נורית, ולמעשה, לפני עצמו: "מיום שבאתי לארץ בקשתי לאכול מעץ השכחה". המחזה הוא התהליך שעובר יורם, ובו הוא "אוכל מעץ הדעת". מבין שאי אפשר לברוח מן העבר. בריחה מן העבר משמעה חיים בגן עדן של שוטים. הוא מעדיף לחיות בגיהנום!

מערכה ראשונה, תמונה שישית.

זוהי תמונת החלום הסימולטאנית של יורם וזיגמונט. זכרונות העבר הם סיוט, הרצון להשתחרר מהם מעלה את רגשות האשמה.

תמונות מפתח אלה, מקדמות את העלילה במערכה הראשונה. הן שופכות אור על נסיונן של הדמויות, לחיות במציאות של עולם חדש. הבעייה איננה אישית אלא כללית. בעייה של חברה, של דור.

הבריחה מן העבר, התלישות, מאפיינים דור שלם. הגבורים, יורם וזיגמונט מנסים לברוח מן הידיעה.

תוך כדי מערכה ראשונה, מנסה יורם להציץ בלי פחד את עברו. בתוך הקושי וההתלבטות שלו, בולטת התמונה החמישית במערכה הראשונה: תמונת החתונה.

הדור, חסר שורשים, חסר קשר עם עבר כלשהו, דור שחייו משולים לבלון: סיכה אחת והוא מתפוצץ! דור רוצח אגדות - כפי שמכנה אותו "רגש האשמה" - הלבוש כפלמח"ניק ומוצג באור נלעג ופארודי.

מערכה שניה.

יורם נאלץ לעמוד פנים אל פנים מול עברו - בגלל המפגש עם הוריו. השיר שהוא שר בתמונה הראשונה - הוא על עצמו ועל העם. הוא שר על עץ ששורשיו ברוח, ובמים. בתמונה שניה - שירו של זיגמונט מתאר את ילדי הצל , הזכרונות - שאינם נותנים מנוחה.

התמונה השלישית המתארת את הפגישה עם יאנק והלנקה, מחריפה את רגש האשמה. אין אדם יכול לברוח מעברו.

מיום שבאו קרוביו אין הוא יכול לברוח יותר. הוא מרגיש אשר בסבלם, כאילו הוא נושא את "צלב" הסבל שלהם - כישו.

בתמונה השישית, עם ההוודעות לזיגמונט - ניתנת יורם ההזדמנות להבין. להשלים עם החולשה האנושית. החולשה של זיגמונט,- אשר היה אמן ההשארות בחיים, והחולשה שלו - הנסיון לברוח מעברו.

מוטיבים וסמלים.

הנסיגה.

במשחק השחמט: לגבורים אין לאן לסגת. דובי - ניתק את הקשרים עם הקיבוץ, עם האידאלים בהם האמין. יורם - מפחד מהנסיגה אל העבר. זיגמונט - אינו יכול לחזור בתשובה. אין מי שיסלח לו.

הבדידות, השכחה, השינה.

זיגמונט - הבדידות עבורו היא שלווה. לכן אינו מוכן לגור עם מוכר הבלונים. זיגמונט, בעזרת הבדידות - משתחרר מזכרונות העבר, מרגש האשמה.

יורם מבקש לשכוח, לישון. להשתחרר מהחלומות: "למות! לישון! לא לחלום..."

מים.

ים, נהר, מים.

הים הוא רקע לעלילה. ברקע נשמע רעש הגלים המתנפצים. הים הוא המפריד בין השואה וישראל. הים הוא הזכרונות.

זיגמונט מתאבד בים. אינו יכול לשאת עוד את הזכרונות. "אני אדם עייף, אני שעון שמחוגיו, שתקוותיו כאוניות טבעו בים כולן..."

"האוניות עוגנות בנמלים. האפר שט, מלבין את השיער, ובאוזני דממה של גוף בתוך נהר"

אסתר הובלה אל מותה בנהר.

העץ, שיורם שר עליו - שורשיו במים.

המים הם השורשים, הם העבר, הם הסיוטים והזכרונות שאי אפשר להשתחרר מהם. המיים הם המעבר מהסיוט אל המציאות החדשה.

העץ, התפוח.

העץ הוא החיים, על שורשיו וראשו.

ליורם, היה בילדותו, עץ בחצר.

בילדותו, היה גם גונב תפוחים מחצר השכן.

להלנקה היה עץ תפוחים בחצר המנזר. היא הוכתה כאשר גנבה תפוח. העץ עךיו שר יורם - נשרף. עץ ילדותו - נשאר בחצר, לאחר שהביית נהרס - כך כותבת לו אמו במכתב.

העץ הוא הילדות. הוא סמלו של גן העדן, יחד עם התפוח - סמל התמימות הילדותיות. גן העדן האבוד - שנגזל והפך עמוס סיוטים .

התרנגול - תרנגול הפח שח ילדותו של יורם, ותרנגולת הכפרות- הקורבן חסר הישע - עליו מדברת אסתר בחלום.

המלט.

זיגמונט לוקח את המשפט המפורסם מהמלט של שייקספיר: "להיות או לא להיות, זו השאלה". ומעוותו ל - ""גם כן שאלה".

המוטיב - שזור בדמותו של זיגמונט. גם הוא, כהמלט, כל חייו שרוי במאבק ובקונפליקטים פנימיים. גם הוא אינו מניח לעצמו, ואינו מסוגל להחליט. בסופו של דבר הוא בוחר בהתאבדות. הוא בוחר בכך כאשר המסכה הוסרה מעל פניו. כמו המלט, גם הוא מתנהג בשגעון כדי לברוח מאחריות.

יורם , אף הוא מדומה להמלט. זה היה הכינוי שהמציא לו יורם בבי"ס, כך מזכירה לו נורית. גם הוא, כהמלט, כלפי חוץ - הגבור החכם, היפה , הבטוח בעצמו, אך למעשה אינו מסוגל לנקוט עמדה ולהחליט - האם להסגיר את זיגמונט? הוא חייב להבין.

המלט הוא המייצג של סוג האדם המתבוננן אל תוכו פנימה, ובוחן את מניעיו.

לסיכום המוטיבים.

המוטיבים מאחדים את ההכרה עם תת ההכרה. המציאות עם הזכרונות העבר עם ההווה.

האדם הוא כל אלה יחד. התבגרותו היא ההכרה בהכרח לחיות עם העבר, הזכרונות, החלומות והסבל.

דמויות ואפיונן.

זיגמונט.

גיסו של יורם. לשעבר מרצה לפילוסופיה, אינטלקטואל, הומניסט, ובזמן המלחמה שיתף פעולה עם הנאצים.

מקבץ נדבות בטיילת, גר מתחת לספסל. מעמיד פני משוגע, מלא ברגשי אשמה. הוא סמל האיש החלש. הוא בחר בחיים במקום במרד, ואינו מסוגל לחיות עם מצפונו. הוא אינו מסוגל ליצור קשר עם העולם שסביבו כי אינו מסוגל לחיות עם הזכרונות. הוא אמנם בחר בחיים, אך אינו מסוגל לחיות עם העובסדה שבחר בחיים. הוא מבקש בדידות - כי החיים מעיקים עליו. הוא זקוק לקירבה, אך מסוגל ליצור אותה רק עם בובת כלב. הבובה משחררת אותו מהעומס של רגש האשמה. הוא חי עם חטאו הנורא ומרגיש כי אין איש יכול לסלוח לו ואין איש ראוי לסלוח לו. הוא בעל חוב, ואין למי מהחזיר את החוב. הבחירה שבחר - לחיות -הפכה לעטנש שלו. הוא איננו מת, כי המוות הוא סליחה. לכן נשאר בחיים ומעניש את עצמו בסבל. הפגישה עם יורם -ממוטטת אותו והוא מתאבד. כוון חייו: מבחירה בחיים בכל מחיר, בתקופת המלחמה. להיות! כפי שאומר המלט - אל הבחירה במוות - ההתאבדות. כי החיים הפכו לעונש על שבחר בהם. לכן "להיות או לא להיות" היא "גם כן" שאלה.

יורם.

כוון חייו הפוך. אך מצטלב עם חיי זיגמונט.

עלה לארץ בגיל 14 וניסה כל ימיו להידמות לצברים. החליף את שמו ליורם: יו כמה רם! ושם משפחתו: אייל - כוח. הוא מאמין באדם החזק! בכוח. לכן מנסה להשתחרר מן העבר המסמל עבורו חולשה. משאת חייו לדמות לדובי. אך הוא אינו מצליח. הוא אינו מצליח להשתחרר מיוסלה - מי שמסמל בעיניו את היהודי החלש.

הפגישה עם ההורים כופה עליו להתעמת עם העבר. הוא מציץ אל העבר, ורגשי האשמה גוברים. הוא יודע שנוא שייך - אך מרגיש זרות וניכור. יש לו רגשי אשמה על שלא סבל כמוהם, וכל שגדלים רגשי האשמה כך הוא מרגיש מנותק יותר. אשם ללא אשמה.

האשמה היא בכך שאינו מבין אותם, ואינו יכול לעזור להם. מאוחר יותר הוא מרגיש שהוא חייב להבין את זיגמונט. הוא חייב להבין את מקומו. זהותו. זהו תהליך של התבגרות.

בהוודעות עם זיגמונט הוא מבין ש" "להיות או לא להיות - גם כן שאלה... אז להיות וזהו זה, וזה הכל...וזה כל מה שאפשר לדעת...להבין..." הוא מבין שאי אפשר להבין ולכן אי אפשר גם לשפוט. יש לחיות עם הסבל ולא לנסות לברוח או להבין. זהו האדם. יורם מקבל את חולשתו של האדם. יורם מבין שלחשוב שהאדם הוא חזק - זוהי אשלייה. יורם לא יכול לאחות ראת הקרע שבנפשו. הוא לומד לחיות אתו.

נורית.

אשתו של יורם.

ילידת הארץ, מאופיינת באופן שטחי. גם היא, כשאר הדמויות, נתקה את הקשר עם הוריה. תלושה מעברה. עזבה את האידאלים עליהם התחנכה. שרפה את הצמות ומסרה את הסראפאן לעוזרת. שני הסמלים של תקופת הפלמ"ח. היא מחפשת שורשים בדמות בית. משפחה. ערכים אלה, שהיו חסרים אצל הוריה, היא מוצאת המשפחתו של יורם.

דובי - האידאל של יורם - גם הוא מנותק. עזב את הקבוץ ונוסע לפאריז לעשות חיים.

מוכר הבלונים - דמות סמלית. ניצול שואה, מסמרקנד, מקום מוצאו של יורם. הבלונים שהוא מוכר מסמלים את החברה נטולת הערכים והצבועה. נתפסת לסממנים חיצוניים נטולי תוכן. חיים נפוחים כבלון שאפשר בסיכה לפוצצם.

רגש האשמה - דמות מגוחכת של פלמח"ניק, שעבר זמנו. אינו מתאים למציאות ולכן זוכה לקיתונות של בוז מהחברה. מדבר על ערכים ומוסר אך בדרך שנשמעת כפיטפוטי סרק. זה מה שנשאר מדור הפלמח הדור שהקים את המדינה.

המשורר - נציג חיי הרוח - שאין לו מה להגיד.

יאנק והלנקה - ניצולי שוא ה שעברו גיהנום ומנסים להשתלב במציאות החדשה.

יש במחזה שני סוגים של דמויות שאותם מעמיד המחזאי אלה מול אלה.

מצד אחד הדמויות ילידות הארץ - שהתרבות אותה יצרו שטחית ורדודה. זוהי תרבות ה"קוקו והסראפאן" והפינג'אן הפלמ"חיים, אשר בקלות הפכו לשמלות נוסח אירופה, מוסיקת ג'אז ומשקאות חריפים. הערכים היו חיצוניים וננטשו.

לעומתן - דמויות ניצולות שואה - שעברן וזכרונותיהן מכבידים עליהם. והם אינם מצליחם להשתרש בתוך מציאות כזאת, חסרת עמוד שדרה.

ילדי הצל - בן ציון תומר.

השואה בדרמה ובתיאטרון.

המחזה בין שתי מערכות, מתרחש כולו בתל אביב.

המחזה מעמיד במרכז את שאלת הזהות המורכבת והבעייתית של ניצול השואה, הנקלע בין כוחות נוגדים וסותרים: מצד אחד הקשר למשפחה, לעבר ולזכרונות המעיקים, ומצד שני הרצון להשתייך לחברה הישראלית ולהתערות בתוך התרבות ה"צברית", תוך נסיון לטשטש ולהבליע את זהותו הגלותית.

גבור המחזה הוא יורם. הוא הגיע לארץ ישראל כיוסל'ה, במסגרת עליית הנוער, בתוך קבוצת ילדים יתומים ברובם לאחר מסע תלאות בארופה. יוסל'ה ניצל מן השואה, בעוד משפחתו נשארה בארופה ועברה שם את המלחמה וזוועותיה. יורם איננו מצליח להפוך להיות נער ישראלי ככל הנערים. הוא נושא עמו את משקעי העבר של ילד פליט, מלא ברגשות אשם - כאילו שכח את משפחתו והתעלם ממנה.

יוס'לה מחליף את שמו ליורם: יו - כמה - רם! לשם החדש יש משמעות של זהות חדשה, יש בשם זה ביטוי לעוצמה, לשייכות, לישראליות - כניגוד לגלותיות המתלווה לשם יוסל'ה.

במהלך מאמצי הקליטה הצברית, מתמודד יורם עם שתי דמויות המייצגות את הישראליות. דובי ונורית.

דובי.

הוא הטיפוס המובהק של הצבר. הוא מוצג במחזה כדמות שטחית, פטפטנית, פעילה במיני שליחויות צבוריות אבל חסר רגישות ותודעה של ערכים מוסריים ולאומיים. הוא עוסק בעלייה כדי לעשות חיים בחו"ל.

דובי היה עבור יורם, בעברו בקבוץ, המופת אותו רצה לחקות. על פי דמותו של דובי רצה לעצב את דמותו החדשה שלו. הוא מתוודה לפני נורית שהחליט להיות יותר טוב מדובי, בכל דבר: "מה לא הייתי נותן בשביל להיות רבע דובי, התחלתי לרצוח בתוכי את יסל'ה. יוסל'ה מת, יחי יורם".

נורית, חברתו וךאחר מכן אשתו. היא בוחרת ביורם המופנם והרגיש, על פני דובי. נורית מייצגת את אותו ישראלי שמבין ומזדהה. ההסתגלות לחיים עם נורית, ההפתחות אליה, נתינת האמון בה, והאהבה - מאפשרים לו להתמודד עם מועקת העבר ולהמשיך הלאה. לבנות בית.

דובי, מייצג את דמות הישראלי המתנשא ומתנכר. נורית מבינה ומקבלת.

המבן הנוסף בו עומד יורם, מחוץ להתמודדות עם דובי, ואהבתה של נורית, הוא המפגש עם ההורים. מפגש זה, הוא למעשה המניע של המחזה. הופך את מאבקיו הפנימיים והמודחקים של יורם עם עצמו - למאבקים שהוא חייב להתעמת אתם. הם מאלצים אות להסיר מעליו את המסכה.

המפגש הוא מפגש מביך, אך באותה מידה זהו גם מפגש בונה, המסייע לו להשתחרר ממשקעים, מזכרונות ומהמתח שבין שתי הדמוות המתרוצצות בתוכו: יוסל'ה ויורם.

בזכות המפגש, יורם נאלץ להתוודע מחדש לעצמו. הפגישה עם ההורים מפגישה אות עם רגש האשמה שלו. אשם ללא אשם - תחושת האשמה של מי שלא היה שותף לסבל ולכן מרגיש אשם כלפי אלה שכן סבלי.

דמות מרכזית נוספת במחזה היא: זיגמונט. זהו גיסו של יורם, בעלה של אסתר - אחותו. זיגמונט הוא איש משכיל, מרצה באוניברסיטה, ד"ר לפילוסופיה. מומחס לאמנות הרנסאנס. אבל זיגמונט היה בתקופת המלחמה, חבר ביודנראט. הוא גם, נושא עמו רגש אשמה - הוא שיתף פעולה עם הגרמנים, ומרגיש אשם במותה של אסתר ובנם הקטן.

לאחר המלחמה, חייו של זיגמונט הם סיוט מתמשך. הוא מתייסר ומתלבט בחשבון נפש מתמיד עם אלוהיו, עם ערכיו, עם כל בני האדם.

זיגמונט בורח מהסיוט הזה אל עולם לא שפוי - בורח אל השיגעון. זהו המפלט מפני הידיעה, שלא עמד במבחן הערכים בהם כל כך דגל והאמין, לפני המלחמה.

זיגמונט מסמל את חולשתו של האדם. הוא חטא, ואינו רוצה לברוח מהחטא שלו. ההפך, חשוב לו שידעו שהוא חטא - כבן אדם. כי האדם הוא חלש.

יורם, אינו שופט או מאשים אתזיגמונט. הוא מנסה להבין באמצעותו, משהו על טבע האדם. והמסקנה היא כי האדם חלש. אסור להעמיד את חולשתו במבחן. השואה גילתה באדם תכונות, שאחר כך לא יכול היה להשלים אתם. זיגמונט למד על עצמו דברים - שלא אפשרו לו להמשיך לחיות. ואכן, בסוף המחזה הוא חוזר לים. אולי מתאבד.

יורם, מבין את זיגמונט, מבין עד כמה האדם חלש.

המחזה בנוי כמחזה מתח. התעלומה סביב זהותו של זיגמונט - פענוח דמותו -עד לתמונת הסיום, תמונת המפגש בין זיגמונט ויורם. העלילה הבלשית היא למעשה, מסע אל תוך נפשם של זיגמונט ויורם, המתמודדים כל אחד, עם צללי העבר הרודפים אותם.

ילדי הצל הוא אחד המחזות החשובים שנכתבו בדרמה הישראלית, בנושא השואה. גיבוריו השונים: זיגמונט ומוכר הבלונים, יאנק והלנקה, נורית ויורם, דובי, ברל - מייצגים נקודות ראות שונות, צדדים שונים של התייחסות בין העבר וההווה, הישראלי והיהודי, זכרון ושכחה, חטא ומחילה.

זוהי תמונה של החברה הישראלית - היהודית בדורנו. חברה והצל שההסטוריה היהודית מטילה עליה.

סוף.

ילדי הצל/ בן ציון תומר.

1. הקונפליקט בין יורם ודובי. תאר אותו, הסבר את שורשיו ואת מקומו של הניגוד הזה במחזה.

2. בעיית רגש האשמה במחזה. ציין שלוש דמויות הקשורות לכך, והצבע על שתי רמות של תחושת אשמה שמצאת במחזה.

3. בחר בשתיים או שלוש סצנות שבהן ההתרחשות החיצונית או מקום ההתרחשות, מנוגדת להתרחשויות הפנימיות. תאר ןהסבר את הפער הזה.

4. במחזה ילדי הצל, משולבים מספר שירים. בחר בשיר או שניים. בחן את מהותם, תפקידם ותרומתם למחזה - גם מהבחינה הרעיונית וגם מבחינת מי שמשמיע אותם.

5. שם המחזה: "ילדי הצל". מיהם ילדי הצל? באיזה מקום הם נזכרים במחזה, מי מזכיר אותם? סכם: כיצד אתה מסביר את שם המחזה.

6. באיזה מידה משקף המחזה את תקופת השואה, ובאיזו מידה הוא משקף בעיות כלל אנושיות שאינן קשורות דווקא לתקופת השואה. את דבריך בסס באמצעות דוגמאות מהיצירה.

ב. כתוב בקצרה על שמונה מבין המונחים הבאים (8X5נק') :

1. הלנקה____________________________________________________________

2. יוס'לה___________________________________________________________

3. צבא קבע______________________________________________________

4. טיילת__________________________________________________________

5. "לירה אדון" ____________________________________________________

6. מנזר_____________________________________________________________

7. זכות הסליחה______________________________________________________

8. תרנגול____________________________________________________________

9. עץ_______________________________________________________________

10. בובת סמרטוטים_______________________________________________________

11. מסכה________________________________________________________________

12. תפוח________________________________________________________________

13. יודנראט____________________________________________________________

א. מבנה המחזה.

עלעל במחזה והזכר לעצמך:

המחזה בן ______ מערכות.

במערכה ראשונה: _________תמונות.

במערכה שניה: _________ תמונות.

 לעיון

מערכה ראשונה.

1. האקספוזיציה.

תמונה ראשונה

· מהו מקום ההתרחשות?

· מיהם הדמויות שאנו פוגשים בהם לראשונה?

· על מה משוחחים? האם מקבלים דבריהם משמעות בהמשך?

יורם נכנס.

· מהו הדבר שאנו רואים אותו עושה? (עמ' 9).

· מה הסמליות של פעולה זו שלו בהמשך המחזה?

· מה לומדים על יורם משיחתו עם המלצר? (על מעשיו בעבר, על אופיו.)

· מה לומדים עליו משיחתו עם נורית? (היכן הכירה אותו? על יחסיהם בעבר? מדוע הסתיימו יחסיהם?)

· איך נורית מכנה אותו: עמ' 10 - מהי המשמעות של כינוי זה?

· במלותיו של מי מסתיימת התמונה?

· צטט מדבריו:

· מהי המשמעות של דבריו אלה?

תמונה שניה.

· מקום ההתרחשות:

· עימות - בין מי למי? מהו הרקע לעימות?

· הסבר מדוע משחק השחמט ביניהם הוא סמלי?

· הדמיון בין דובי ויורם

· השוני בין דובי ויורם

· על מה מתחרים ביניהם היום? על מה התחרו ביניהם בעבר?

· הסבר את דבריו של יורם על דובי (המונולוג), בעמ' 18 .

תמונה שלישית.

מקום ההתרחשות:.

מיהו ברה'לה?

· פירוש השם של ברה'לה בעברית: דובי. מדוע ניתן לו דווקא שם זה? איזה דמות משנית אחרת נוצרת אנלוגיה ניגודית באמצעות השם? מדוע?

· האם גם אצל יורם מתקיים מן משחק כזה עם השם? מהי הסמליות של זה?

· מה חשיבותה של שיחה זו מבחינת האינפורמציה הנוספת אותה אנו לומדים על יורם. על העבר, ההווה?

· סכם:

באיזה אופן תמונות 1, 2, 3 הן שלב האכספוזיציה במחזה: ילדי הצל. (מבחינת הצגת המקום, הזמן, הדמויות וראשיתו של הקונפליקט סמלים ומוטיבים שיתפתחו בהמשך.)

2. הסיבוך

הסבר: מהו שלב הסיבוך במחזה?

תמונה רביעית.

מהי האוירה בה מתרחשת התמונה? עמ' 22.

הדיאלוג בין:

· לדיאלוג זה יש אופי של ווידוי. יורם מתוודה לפני נורית ומוריד מעליו את המסכה.

· איזה מסכה הייתה עליו? מה עוד הוא מספר על עברו בקבוץ?

· מה אנו לומדים על נורית? מיהם הוריה? כיצד הגיעו לארץ, במה הם עסוקים? מדוע זה חשוב לדעת?

· התמונה מסתיימת בדבריה של נורית. מה היא אומרת על יורם? עמ' 27.

· על פי מה ניתן להבין שיורם ונורית עומדים להנשא?

תמונה חמישית.

· מה מתרחש תמונה זו, מהי האוירה על פי הוראות הבמה: עמ' 28.

· מסיבת החתונה של יורם ונורית: מה מאפיין אותה?

· האם יורם מרגיש שייך? כיצד אתה מסביר את התנהגותו?

· יורם פוגש בזיגמונט מה הוא שואל אותו? צטט: (עמ' 30). האם יש משהו סמלי בשאלה?

מסיבת החתונה.

· מיהן הדמויות ה"מעטרות" את המסיבה?

· מה מאפיין את האווירה הכללית?

· הסבר את דמות המשורר, איזה מן שיר הוא קורא? איזה עולם מבטא שיר זה? מה יחס הקהל לשירו?

· השווה את שירו של זיגמונט לשיר זה. הסבר את שירו.

· הקהל מבקש מיורם שישיר סולו. מה אומר יורם על השיר שישיר להם? מה זה מלמד אותנו על יחסו לחברה שבה הוא נמצא.

· האם הוא מצפה ממנה לאיזושהיא הבנה?

· איזה שיר הוא שר לבסוף. הסבר את שירו. מהו הספור שהוא מספר בו.

· כיצד אפשר להסביר את הניגוד שבין השיר של יורם ובין האווירה שבה הוא מושר?

לסיכום:

שלב הסבוך מתקיים בתמונות רביעית וחמישית. באיזה אופן אנו רואים את הקונפליקט מעמיק ומסתבך?

3. תמונה שישית.

השיא.

· הסבר, מהו שלב השיא במחזה.

· הסבר על פי הוראות הבמה שבעמ' 37: מה המיוחד שבתמונה זו?

· קרא רק את הדיאלוג שבין אסתר לזיגמונט. בלי להתייחס לדיאלוג של אסתר עם יורם, המשולב בדיאלוג עם זיגמונט.

· מהי הדמות של אסתר המצטיירת מדבריו של זיגמונט?

· הוא מכנה אותה:

· הוא מבקש ממנה:

· היא דורשת ממנו:

· היא מאשימה אותו:

· הוא מסביר לה:

· כיצד הוא מתעורר

· מה מלמד אותנו החלום על זיגמונט ועל תחושותיו ורגשותיו?

· קרא רק את הדיאלוג שבין יורם לאסתר.

· מה לומדים על יחסיהם?

· מה היא דורשת ממנו?

· מה יורם עושה בחלומו?

· כיצד אתה מסביר את דמותו של יורם בחלום?

· על מה הם משוחחים? כיצד אתה מסביר שיחה זו?

· שני סמלי ילדותו של יורם: תרנגול הפח - השבשבת, והעץ. כיצד נזכרים בחלום זה המעלה זכרונות מן הילדות. איזה משמעויות סמליות הם מקבלים?

· כיצד מתעורר יורם מן החלום?

· בשיחה בין יורם ובין נורית, יורם מתוודה לפניה על כל מה שהסתיר מפניה עד כה.

· מה הוא מספר?

· על מה מתוודה?

· מדוע חלם את החלום הזה?

· מה זה מלמד אותנו על המצוקות הפנימיות והקונפליקטים הפנימיים שהיה שרוי בהן?

· כיצד הוא מסביר לנורית את שקריו? עמ'41.

לסכום.

· תמונה שישית היא שיא במחזה. הקונפליקט הופך להיות גלוי. הסבר באיזה אופן?

· בתמונה זו, הצופה לומד דברים יותר ממה שיודע יורם. הסבר.

· במערכה זו נחשפה לחלוטין דמותו האמיתית של יורם. הוא הסיר מעליו את המסכה. הסבר.

סוף מערכה ראשונה.

· משלב זה מתחיל תהליך ההתרה של המחזה.

· האם ההתרה היא פתאומית או הדרגתית?

מערכה שנייה.

תמונה ראשונה.

· התמונה נפתחת בשירו של יורם: על הדרך עץ עמד.

· מהן תכונותיו ומאפייניו של עץ מלא ניגודים זה?

· מהו הספור המסופר על עץ זה? (עבור בית בית והסבר).

· מהי הסמליות, מהו הנמשל לספור העץ?

· לאיזה עץ אחר במחזה מתקשר עץ זה? (הזכר בתמונה שישית, מע' 1, חלומו של יורם).

· מדוע , לדעתכם, יורם שר שיר זה, בדרכו לפגוש את הוריו?

תמונה שניה.

· מקום ההתרחשות:

· בשיחה עם מוכר הבלונים, זיגמונט אומר שהוא: מנהל חשבונות. למה הוא מתכוון?

· זיגמונט קורא לפני מוכר הבלונים משהו מספר החשבונות שלו. זהו שיר. הסבר שיר זה. כיצד מתקשר עם שם המחזה?

· מהו הרגש שעומד ביסודו של שיר זה, אצל זיגמונט?

· מה מתגלה לנו בשלב זה על מוכר הבלונים?

· במה דומים זיגמונט ומוכר הבלונים?

· מדוע, לדעתך, יצר המחזאי אנלוגיה בין שתי הדמויות?

· בתמונה זאת גם נפגשים יורם ונורית בבית הקפה. באיזה מצב רוח חוזר יורם מן המפגש עם הוריו?

· יורם חש גם הוא, רגשי אשמה. הוכח!

תמונה שלישית.

· התמונה פותחת בדיאלוג בין נורית ויורם ומסיימת בדיאלוג ביניהם.

· נושא השיחה ביניהם הוא: רגש האשמה.

· נורית מרגישה אשמה כי: עמ' 51.

· נורית מתקיפה את יורם ומתלוננת עליו ועל בני משפחתו. הראה.

· כיצד בא לידי ביטוי רגש האשמה של יורם כלפי בני משפחתו?

· על רקע רגשי האשמה של נורית, כיצד מוצג דובי, ביחסו לעולים החדשים? הוכח!

· דמותה של הלנקה. כיצד היא מוצגת? מהו ספורה?

· מהם הסמלים, או המוטיבים הקשורים לדמותה?

· שוס חוזר כאן מוטיב העץ. במה דומה העץ של הלנקה לעץ של יורם? מה מסמלים שני העצים האלה?

· האם גם היא "ילדת צל"? הסבר.

· כיצד היא מוסיפה על רגש האשמה? העזר בדבריו של יורם בסוף התמונה. עמ' 60.

· צטט שורות המבטאות את תחושת האשמה של יורם. הסבר את בחירתך.

תמונה רביעית.

· איזה פרטים אמיתיים מספר זיגמונט על עצמו?

· איזה פרטים דמיוניים?

· שמספר זיגמונט למוכר הבלונים? מהו הנמשל?

· סיסמתו: "אנוש מלא כלימה ועוון, תן לירה ונגמור את החשבון" - במילה "אנוש" (אדם) כולל זיגמונט את הנאצים הרוצחים, את הקורבנות היהודים ואף אותו, משתף הפעולה. הסבר, אם כך, מהו חטאם כל בני האדם, מדוע כולם מלאי כלימה ועוון?

· באיזה אופן רואה עצמו זיגמונט, קורבנה של החברה?

· זיגמונט מבקש להשפט על חלקו באשמה הרודפת אותו.

· מדוע, אם כן הוא מעדיף להשפט על ידי בובת כלב ולא על ידי שופטים בני אדם?

· כיצד מסתיימת התמונה? למי זיגמונט מציע "לתת לירה ולגמור את החשבון?" האם אפשר לסגור את החשבון, לכסות על הכלימה והעוון? הסבר!

תמונה חמישית

· זיגמונט ויורם נפגשים דווקא ביום העצמאות. מהי האווירה המתוארת, כרקע לפגישתם?

· הראה באיזה אופן יחסו של זיגמונט לטכסי החג, הוא יחס אירוני. צטט מדבריו.

· הסבר את יחסו זה.

· אילו פרטים חושף זיגמונט על עצמו בפני יורם?

· באיזה אופן הוא עדיין מססתר תחת מסכה.

· מדוע, לדעתך, הוא נמנע מלהחשף? למרות הרמיזות שהוא רומז ליורם על קרבתם?

· זיגמונט מצפה לסליחה? בסס דבריך על סמך הדברים שאומר זיגמונט על חוזרים בתשובה, שבקשו מחילה על חטאיהם. עמ' 68.

תמונה שישית- תמונה מסכמת התרת המחזה.

· באיזה אופן גילה יורם את זהותו של זיגמונט? (על פי הוראות הבמה בתחילת התמונה, וגם על פי דבריו לינק בעמ' 71.)

· בעמ' 70. אומר יורם על עצמו שהוא זיקית. מדוע הוא מכנה עצמו כך? צטט.

· יאנק מספר ליורם על כך שהרג שני משתפי פעולה עם הגרמנים, בזמן מרד גטו וארשה.

· מה עשה יורם בזמן מרד זה?

· כיצד זה מתקשר עם רגש האשמה?

· מה חושבים הם לעשות עם זיגמונט? מהן האפשרויות? מה אומר יאנק?

· יורם? עמ' 73. את מה הוא רוצה להבין?

· יורם מספר לנורית זכרון ילדות סמלי: " יום אחד ראיתי את צילי, ענק, שחור, מאחורי. הסתובבתי וגם הוא הסתובב הצל נשאר... אני מוכרח להפגש אתו... להבין..."

· מה מסמל הצל, בדבריו אלה?

· באיזה אופן מתקשר לשיר: "ילדי הצל" שהקריא זיגמונט למוכר הבלונים. צטט מהשיר שורות המתקשרות לדברי יורם, והסבר.

· זיגמונט מזדהה לפני יורם כד"ר מדוזה. כיצד הוא מסביר כינוי זה?

· לאחר שיורם מראה לו את התמונה שלו ושל אסתר, זיגמונט מסביר לו מדוע התנהג כמשוגע. צטט.

· זיגמונט מספר ליורם על מפגשים שהיו לו עם מפקד מחנה הריכוז שהיה ידידו לפני המלחמה.

· על מה היה מזמין אותו לשוחח עמו?

· מה ניסה להוכיח לזיגמונט?

· מה ניסה זיגמונט להוכיח לו?

· איזה שני כוחות התעמתו בינהם בוויכוחים אלה?

· מה אומר זיגמונט על ההתמודדות, האם יש מנצח?

· לפני שזיגמונט נפרד מיורם הוא מבקש ממנו לזכור: " כי הייתי אדם...והנורא שבדבר שגם הם היו בני אנוש..."

· מהי "הצוואה" שזיגמונט מוריש ליורם? מה משמעות הדברים על פי הבנתך?