מהו ראליזם בספרות?

שאלה
רומן ריאליסטי, מספר כל יודע, דמות שטוחה, עלילה, מוטיב.
הסבר מושגים אלו והתייחס בהרחבה לתפקידם ולתרומתם בעיצוב הרומאן "אבא גוריו".

התשובה
הרומאן הריאליסטי - תכונות הרומן הן: 1. מבחינת המבנה - מורכב מיסוד סיפורי, מעיצוב הדמויות ומיסוד תיאורי. יסודות אלו שלובים יחד ומושפעים זה מזה. 2. מבחינת העלילה - בנויה על יסודות הקונפליקט הפנימי - הנפשי או החיצוני, קונפליקט עם העולם המוחש הסובב את האדם. היא מורכבת מאירועים המתרחשים בזמן על ידי סיבתיות מסוימת. 3. עיצוב הדמויות - נתונות לשיקול המספר. ניתן להבחין בין עיצוב בצורת פורטרט לבין עיצוב בדרך התפתחויות. 4. מבחינת התיאור - קיימות השפעות גומלין בין ליאור הרקע או האווירה ובין הדמויות הקשורות בהם.
השילוב של רקע, עלילה ודמויות מתבטא היטב ביצירה. היצירה פותחת במבוא ארוך, שהוא הכנה לעלילה עצמה, ואילו העלילה אינה עיקר ביצירה אלא היא הרקע לצמיחת הדמויות.
הסביבה היא תנאי להתרחשות העלילה ולהתנהגות הדמויות - באלזאק תוהה אם העלילה תובן מחוץ לפריז.
הלילה נתונה במסגרת ברורה של זמן ומקום: פריס בשנת 1819, תקופת הרסטורציה. בחברה המתוארת היא חברה רקובה ומושחתת, בלתי מוסרית ואנושית.
על רקע חברה זו מתפתחת העלילה, המורכבת מעובדות קטנות ומאירועים בודדים המצטרפים יחד לסיפור מעשה בעל משמעות מוסרית וחברתית. העלילה מתפתחת עד לשיא המתבטא ביצרים עזים או גילויי תאווה והיא מתפרת בכוח אדיר בנקודת השיא של ביטויה.במרכז העלילה נמצאות הדמויות ומתוארים היצרים המניעים אותה: דמותו של אבא גוריו המקריב את עצמו ואת חייו למען שתי בנותיו, מעניק להן את כל כולו מכל הבחינות וזוכה מצידן לכפיות טובה. דמותו של ראסטיניאק - סטודנט צעיר המחליט להשתלב בחברה הפריסאית ומעוניין לשלוט בה, שאינו פוסל דרכים בלתי מוסריות על מנת להתעשר ולקנות לו קשרים בחברה הגבוהה לצורך סיפוק תאוות שלטונו. דמותו של ווטראן - אסיר שנמלט מבית האסורים שאינו רואה את עצמו כפוף למוסכמות החברה ולחוקיה ומשכנע את רסטיניאק לעשות מעשים בלתי מוסריים אולם נתפס לבסוף ומוחזר לכלא.
הזמן והמקום הם תנאי להתרחשות שבמרכזה ניצבת דמות הגיבור.
הגדרת הרומנטיקה - זרם ספרותיו שסימנו הם הדגשת הרגש, האינטואיציה, הדמיון, הנדיר והמסתורי כמקורות ההנעה והיצירה האנושית. טיפוסים חריגים, מאבק קוטבי של הטוב והרע, היחיד נגד הרבים, האמת בשקר ועוד.
ביצירתו של באלזאק משולבים התבוננות מדויקת בעולם יחד עם רגש ודמיון. בתיאור הרקע בראשית היצירה נמסרים פרטים מדויקים על מיקום האכסניה ועוד. באמצעות אותם פרטים מדויקים מתוארת אף קדרות הסביבה.
עלילת הסיפור מתבססת על הרגע, על כוחם של יצרים אנושיים ועל ראיית האבהות כיסוד החברה. העלילה המציגה את הקונפליקט בין האדם לחברה וכן בין היחיד המיוחד לבין ההמוניות המאפיינת את היסוד הרומאנטי.
האווירה והעלילה הן תנאי להכרת האדם. האדם מתואר על ניגודיו השונים שהם ממאפייני הרומנטיקה: הטוב והרע שבו, מתואר על יצירו המתפרצים והבלתי מרוסנים וכן על מוסריותו ועל שחיתותו.
יסודות ריאליסטיים: זרם באמנות המשתדל לעצב ולתאר את המציאות כמות שהיא, וכן ניסיון להגיע למיצוי כל תופעות החיים. מסירת המציאות באופן האובייקטיבי ביותר. ביקורתיות במובעת לפעמים באירוניה מוסוות. תיאור בעיות החברה.
יסודות אלו מצויים ביצירה. בתחילה מוזכר הזמן המדויק של התרחשות העלילה וכן מקום האכסניה ובתי האצולה המוזכרים. החיים של הדמויות מתוארים במדויק על כל היבטיהם השונים כמו מצבם הכלכלי, הגופני, לבושם ועוד. בנוסף יש תאור של רבדים שונים באוכלוסייה כמו אצילות ובורגנות. בצד תיאור האצולה ישנה אף התייחסות לדמויות בינוניות - אבא גוריו וגברת ווקאר, ואדם השייך לפשע - ווטראן.
הריאליזם מתבטא ביצירה בכך שהאדם הוא פונקציה של הסביבה - הוא מותנה בזמנו ובסביבתו, קשור לסביבה ולזמן אך גם מעצבם על פי אישיותו. אום עיקרה של היצירה הוא באמת המובעת בה מבחינת הרקע, העלילה והדמויות.
הרקע היסטורי - תקופת הרסטורציה, לאחר המפכה הצרפתית.
המקום - פריס המתוארת מבחינה כלכלית, חברתית, תרבותית ומוסרית.
העלילה - התרחשויות המותנות בזמן ובמקום, כגון במעון ווקאר או בחברת האצולה.
 1.
מספר כל ידוע - לעיתים המחבר עצמו המצוי תמיד ליד דמויותיו או בתוכן. בדרך כלל הוא מספר בגוף שלילי אך גם אם לא הוא אינו דמות מהיצירה. נוסף על מה שנודע לקורא על הדמויות מפיהן עצמן ומאופן התנהגותן - אפיון עקיף, מוסיף המספר אינפורמציה ואפיון ישיר. הוא עד ושופט.
ביצירה הוא המוסר את מחשבותיהן ורגשותיןה של הדמויות בסיפור ואת התרחשות העלילה במקומות שונים. במספר מרבה במסירת פרטים כדי למוסרם ככל האפשר כפי שהם. הוא מבקש לכלול ביצירה כמה שיותר פרטים על המציאות ולדייק במסירתה. אולם יחד עם זאת הוא מרבה להתערב במהלך העלילה. הוא מתערב בעקיפין, באמצעות דברי ביקורת או שימוש בנימה אירונית התיאור החברה או הדמויות. אולם עיקר התערבותו היא במישרין הן באמצעות הבעת עמדה ברורה ומפורטת על נושאים שונים, בעיקר בשאלות חברתיות, והן באמצעות הבעת ביקורות ישירות על המציאות החברתית באותה תקופה.
קיימות ביצירה סצינות דרמטיות כגון זו המתארת את מאסרו של ווטראן, או המונולוג של אבא גוריו לפני מותו היוצרות את הרושם של אמיתות היצירה והפרטים בה. אולם בצד הסצינות הדרמטיות קיימים ביצירה גם תיאורים רבים השוללים את הגדרתו כדרמטי. נקודת תצפית מרכזית ממנה מתוארת היצירה היא נקודת מבטו של ראסטיניאק. הוא משמש אמצעי להסתכלות בסביבה, לתיאורה ולהבעת דעה עליה. אולם המספר מרבה לפנות אל הקורא באופן ישיר ולשתפו לא רק בעמדותיו אלא גם בהשקפתו כלפי היצירה. כך הוא מציג את הפן הריאליסטי - לא בטוח שהיצירה תובן מחוץ לפריז.
המספר משתף את הקורא בהתלבטותו לגבי דרך כתיבת היצירה או לגבי תיאור דמותו של אבא גוריו. דמות ספרותית המשפקת את עמדתו המוסרית של המספר הי אדמותו של ביאנשון, בעוד ראסטיניאק הוא אמצעי לתיאור החברה. המספר מתיחחס רבות למוסר הרופף של החברה דרך בנות גוריו בעיקר. המספר מבקר את החברה נוקטת בשחיתות להגשמת שאיפותיה. לעומת ביקורתו השלילית על החברה, עמדתו כלפי המשפחה חיובית ביותר. הוא מכנה את המסגרת המשפחתית "המזבח הקדוש".		 2.
דמות שטוחה - דמות בעלת קו אופי אחד שתפקידה להדגיש תכונה מסוימת בדמות עגולה או להדגיש מצב כלשהו ביצירה. היא חסרת לבטים. היא מתפקדת כדמות עזר ותורמת לעיבוי הרקע ועיצוב האווירה שעליה מתבלטת הדמות הראשית.
ביאנשון הנה דמות שטוחה, שלה תפקיד מצומצם אך חשוב מאוד ביצירה. דרך ביאנשון מעביר המספר לקורא את ערכי המוסר האידיאליים בעיניו, את ערכי המוסר עליהם צריכה הלתחנך החברה. מה גם שהוא מבליט את תהליך "ההתחנכות" שעובר ראסטיניאק על דרך השלילה. ביאנשון הוא סטודנט לרופאה וכאשר אבא גוריו חולה הוא מטפל בו במסירות, דבר המדגיש את זה שראסטיניאק יוצא באותו הזמן לבלות עם דאלפין ומזניח את אבא גוריו.
ביאנשון לא היה מניד בראשו כדי להרוג אדם, דבר המדגיש את ראסטיניאק שאינו התקומם כנגד רצח אח ויקטוריון. הדבר המרכזי הוא שביאנשון הוא בעל תפיסה מוסרית-חברתית, הוא יוצא כנגד העלמה מישונו שהלשינה על ווטראן ומנסה להזהירו, לעומתו ראסטיניאק דורש כספים מבני משפחתו העניים וכן מקבל את הנורמות המושחתות של החברה.
 3.
עלילה - חוט השדרה הכרונולוגי, העיצובי וההגיוני של הסיפור או של המחזה. רצך האירועים והנמקתם. שלבי העלילה הם: הצגת הדמויות, הרקע, המניעים, המגמות ועוד בסיס עימות, פיתוח העימות, משבר שיא ומפנה, התרה, פתרון סיום וסגירת המעגל. העלילה היא הגרום העיקרי בעיצוב הרומאן. העלילה היא הבסיס והתוכן של הרומאן לפי המבנה בה היא מובאת בפני הקורא כך מבון כל הרומן כולו והיא המאפיין העיקרי ממנו מושפעת דעת הקורא.
בורמאן, ישנן שלוש עלילות המתפתחות במקביל. ישנה עלילת גוריו, ישנה עלילת ווטראן וישנה עלילת ראסטיניאק. העלילות של גוריו ווטראן משפיעות על עלילתו של ראסטיניאק, אולם עלילתו של ראסטיניאק אינה משפיעה על העלילות האחרות.
ווטראן ואבא גוריו, כל אחד מנסה בדרכו שלו למשוך את רסטיניאק שיפעל על פי הקפת עולמו. ווטראן מנסה להשפיע על ראסטיניאק שיתחבר לויקטורין, שיינשא לה בזמן שהוא ידאג לרציחתו של אחיה וכתוצאה מכך ויקטוריו תהיה היורשת הבלעדית לאביה. במקרה וראסטיניאק יינשא לה הוא יהיה עשיר מכספה ובכך ישיג את מטרתו - להיות חלק מן החברה הגבוהה, חברה שבה הכסף מאפיל על הרגש וערכי המוסר.
לעומתו, אבא גוריו המנסה להשפיע על רסטיניאק להתחבר לאחת מבנותיו, לעיות מאהבן ולתפוס את המקום המרכזי בחייה. לאחר שנכשל ראסטיניאק בניסיון חיזורו אחרי אנאסטאזי הוא מנסה לחזר אחרי דאלפין. דאלפין בוטחת בו וסומכת עליו ואף בשלב מאוחר יותר מתאהבת בו. אבא גוריו מעודד את ראסטיניאק להתחבר לדאלפין להוות בן זוג לה ובכך להתברג בחברה הגבוהה.
אולם, יש לציין שגם ווטראן וגם אבא גוריו מנסים למשוך את ראסטיניאק לדרכם בעיקר בשל מימוש מטרותיהם שלהם. ווטראן יבקש בתמורה למעשהו כסף מראסטיניאק שיספיק לו לעבור לגור ולהשתקע בדרום ארה"ב כפי שרצה ואילו אבא גוריו מקווה שעל ידי קשרו של ראסטיניאק עם דאלפין וקשרו של ראסטיניאק עמו יוכל הוא, אבא גוריו, להתקרב יותר לבתו ולשהות יותר מזן במחיצתה.
 4.
מוטיב - חלק של יצירה החוזר יותר מפעם אחת. החזרה על המוטיב מצביעה על חשיבוו בעיני המחבר ותורמת להיכרותו של הקורא עם היצירה. תפקיד נוסף של המוטיב הוא לקדם את עלילת הסיפור.
מבין המוטיבים המרכזיים, הבולטים היותר הם מוטיב האב ומוטיב הכסף. מוטיב האב מופיע ביצירה בתדירות רבה, באמצעות דמותו של אבא גוריו. דמות זו מושווה למושג האבהות משמעות רחבה ביותר והופכת אותו לסמל.
דמותו של "אבא גוריו" כאב מודגשת ביצירה הן באמצעות התנהגותו האובססיבית והן משום העדר דמויות אב נוספות ביצירה. לכן דמותו אינה רק דמות אב אלא מבטאת את מושג האבהות בכלל. חיזוק לתפיסה זו ניתן למצוא בדברי ביאנשון שאומר שבראשו של גוריו אין אף בליטה חוץ מזו של האבהות.
התמוטטות ערך האבהות מסמלת את התמוטטותם של סדרי חברה ומשטר. אבהותו של גוריו משתלטת על ישותו. כל חייו מתנהלים ומסתובבים סביב רגש זה - התמסרות מוחלטת לבנותיו ובמקביל ויתור מוחלט על כל מה שנוגע לחייו הוא - מוותר על כל רכושו למענן. ככל שהוא מוותר על רכושו, כן הולכת ופוחתת תשומת לבן אליו וכן הניתוק המכוון שהן יוצרות עם אביהן. כתוצאה מכך מוותר אבא גוריו אף על כבודו העצמי. הוא הוא צופה בהן ברוב לעמן חיוך שאולי יעניקו לו והוא מוכן להיות כלבלב על בירכיהן. כאשר הן לוקחות ממנו עוד, הוא מאשים את עצמו שמא לקח לעצמו משהו מרכושו ולא העניק להן. מכיוון שיצר זה מביאו עד לשיגעון ממש ומכיוון שהוא רוצה להאמין באהבת בנותיו, משכנע אבא גוריו את עצמו כי הוא "אב מאושר" וכי בנותיו אוהבות אותו כאשר מתבררת לו האמת לפני מותו, חרב עולמו ונסתיימו חייו.
האהבות היא ערך המבטא חוק סדר ומוסר בעולם נטול ערכים. תיאור האבות הנוספים ביצירה ממחיש את התמוטטות נושא האבהות ובעקבותיו את התמוטטות החברה.
טאייפר, אביא של ויקטורין, שמתכחש לקיומה הוא ניגודו של גוריו. הרוזן דה ראסטו אינו יודע מי מילדיו הוא בנו. הוא משתמש בבנו כקלף למיקוח בסידוריו הכספיים עם אשתו.
 5.






הערות / הארות
[ דף ראשי / נהלים ומטלות / שעורי-בית / מבחנים / חומרי העשרה / קישורים / מה חדש ספרות, הבעה ולשון: ]