סיפורי העם קיימים בעולם מקדמת דנא, ורק במאה ה- 20 הפכו נושא למחקר. עובדה זו מצביעה על כך, שסיפורים אלה חדלו להיות פעילות אנושית חיה, ונאצרו בספרים כזכר לתרבות מתה. פה ושם הם ממשיכים לשרוד אצל קשישים אחדים, כתופעה השייכת לעבר והמעניינת חוקרי פולקלור.

עלילתו של סיפור העם מאופיינת ביסודות של קסם ומאגיה. כל חברה אנושית זקוקה לסיפורי העם שלה, כדי לספק לעצמה כלים להתמודד עם מצוקות, עם פחדים, ועם חרדות ואף כדי לקבל אישור על הצלחות. הסיפור העממי מארגן את המציאות ונותן לה משמעות. הוא מעביר באמצעות סמלים ובדרכי רמז קווים מנחים לדרך חיים. בכך הוא נותן הזדמנות לקהל מאזיניו לגבש את תפיסת עולמם ואת זהותם.

המשל בסיפור העממי

משל הוא סיפור או שיר, בדרך כלל על בעלי חיים, להם מיוחסות תכונות אנושיות (האנשה). לא תמיד עוסק המשל בבעלי חיים, לעיתים המשל נקשר לעצים או דוממים. אך תמיד, מטרת הסיפור תהייה דידקטית – לימודית. מגמת המשל להעביר מסר חינוכי או לקח מוסרי בצורה סיפורית. למשל שני חלקים: האחד- המשל הגלוי אשר נושא אופי חידתי. הנמשל - על הקורא לפענח את המסר ולהעתיק אותו לעולמם של בני האדם.

המשל היא יצירה ספרותית עתיקה. בתחילה הוא עבר כנראה מדור לדור בעל פה, עד שהועלה על הכתב. הוא אינו נושא אופי מקומי, אלא אוניברסלי ואינו מעוגן בזמן ומקום.
המקרא מכיל משלים רבים ומוכרים. ניתן למצוא משלים בספר משלי, קוהלת, איוב ושיר השירים. משלים מופיעים בספרות חז"ל, באגדות ובמדרשים ומשמשים אמצעי ללימוד רעיונות הדת והמוסר.
ממשילי משלים הופיעו כבר ביון העתיקה, במאה השישית לפני הספירה. בכתביו של ההיסטוריון היוני הקדום הרודוטוס, מוזכר ממשיל המשלים איזופוס. משליו לא הועלו על הכתב, אך הם נפוצו בכל בעולם.
במאה ה-17 הסופר וממשיל המשלים הצרפתי לה פונטיין עיבד את משלי איזופוס ואף כתב משלים מקוריים.
במאה ה-18 פרסם הסופר הרוסי קרילוב קובץ משלים בחרוזים, בחלקם מקוריים ובחלקם עיבודים למשלי איזופוס ולה פונטיין.

אתרים מומלצים

חזרה לכתיבה

חזרה לדף הבית