מידאס, היה מלך פסיונס, עיר בפריגיה שבאסיה הקטנה, הידוע בעיקר מהאגדות על מגע הזהב של מידאס.
 

אגדה על המלך מידאס ומגע הזהב

כהמלך מידס אהב שלושה דברים:אורחים מיוחדים,סיפורים מרתקים וזהב טהור ונוצץ.אם תעה אדם בדרך והגיע במקרה לארמונו,היה מידס מזמין אותו מיד פנימה ומגיש לו ארוחת מלכים.אחר כך היה יוצא עם האורח לגן הורדים שלו,מושיב אותו על כורסת שיש נוחה ומבקש לשמוע סיפור.
פעם התארח בארמונו של מידס איש זקן ומוזר.האיש סיפר סיפורים יפים ומצחיקים מאוד,ובין סיפור לסיפור רקד והשתולל כמו ילד.מידס התבונן באיש במבוכה ולבסוף שאל:"תגיד,מה אתה?זקן או תינוק?"
במקום לענות,סיפר לו האיש סיפור:"אי שם,בקצה העולם,צומחים שני עצי פרי מופלאים.מי שאוכל מן העץ הראשון נעשה יותר ויותר צעיר,ובסוף חוזר להיות תינוק.מי שאוכל מן העץ השני נעשה יותר ויותר זקן,ובסוף מת.
ואני אכלתי מן העץ ה..."האיש השתתק פתאום ומידס קיפץ בכיסאו מרוב סקרנות:"נו,נו,תמשיך!"
"אני אכלתי מן העץ הראשון וגם מן העץ השני!לכן אני נראה כמו זקן ומתנהג כמו תינוק!"
שניהם פרצו בצחוק ומידס מזג לאורח שלו כוס יין אדום."תשתה,תשתה",אמר בהתלהבות."תרטיב את הגרון ותמשיך לספר לי עוד סיפורים כאלה".
אחרי לילה שלם של יין וסיפורים,קם הזקן-התינוק להמשיך בדרכו.
"ארחת אותי יפה מאוד",אמר למידס" אני אספר על כך לאל דיוניסוס.הוא חבר שלי.להתראות."האיש צחקק לעצמו ונעלם לתוך היער הסמוך.
לא עבר רגע אחד ובמקום הופיע דיוניסוס,אל היין" נהגת בנדיבות רבה עם ידידי",
הוא אמר למידס,"עכשיו אהיה אני נדיב כלפיך.תביע משאלה,כל משאלה,ואני אמלא אותה" המלך מידס,שמאז ומעולם אהב אורחים,סיפורים וזהב,ענה מיד:
"אורחים-מגיעים לכאן המון.סיפורים-שמעתי כל הלילה.מה נשאר?זהב!אם כך,
הייתי רוצה שכל מה שאגע בו,יהפוך לזהב".
"בקשתך תתמלא!" ענה לו דיוניסוס."מרגע זה,כל מה שתיגע בו-יהפוך מיד לזהב.אתה לא מתחרט,נכון?" שאל דיוניסוס.
"מה פתאום?" אמר מידס שבדמיונו כבר היה האיש העשיר ביותר בעולם.
הוא חיכה בקוצר רוח עד שגלימתו של דיוניסוס תעלם ביער,ואז הושיט בזהירות
אצבעו ונגע בשולחן השיש שניצב על הדשא.בן רגע הפך השיש לזהב!הוא נגע בכד הפרחים שעל השולחן,וגם הוא הפך לזהב.יחד עם כל הפרחים שבתוכו.
וכך נעשה זהב כל דבר שקיבל מגע ישיר עם מידס.מידס אהב זאת מאוד והאושר עשה אותו לרעב.מיד ציווה על משרתיו להביא לו משהו לאכול.
מיהרו המשרתים והביאו לו את ארוחת הצהריים החביבה עליו:אטריות.
המלך גלגל את האטריות במזלגו אך ברגע שהכניס אותן לפיו,הן הפכו לזהב.
מידס מיד נטל בידו כוס יין כדי לשטוף את הטעם הדוחה שדומה למסמרי ברזל חלודים.אך רק טפטף היין על לשונו וכבר הפך לטיפות מוצקות של זהב.
"המשחק הזה מתחיל לעצבן" רטן המלך וקם מן השולחן.הוא הלך אל גנו היפיפה והרהר בקול:"קודם לכן הייתי די עשיר ודי שבע.עכשיו אני מאוד עשיר אבל גם רעב.חבל שלא ביקשתי מדיוניסוס משהו אחר.מה אעשה עכשיו?"
למלך מידס היתה בת.נסיכה צעירה יפה וחכמה.מידס,שהיה כה נחוץ בעצה ובעזרה,בקש מביתו החכמה שתעזור לו.יצאה בת המלך את הגן והנה הוא כולו מזהב,משוכות הורדים הריחניות הפכו גדרות של זהב,וכל שאר הגן-גם כן הכול זהב."איזה יופי" קראה הילדה ורצה את אביה."אתה עשית את כל זה?"
"כן" התגאה המלך ופשט את ידיו לחבק את בתו.
אך איזה אסון!רק נגע בקצה שמלתה,וכבר קפאה הנסיכה במקומה והיתה לפסל זהב דומם."מה עשיתי?!"קרא מידס באימה."את בתי האהובה הפכתי לפסל.
הצילו!"
איש מאנשי הארמון לא ידע איך לעזור למלך האומלל.הם כבר הבינו שכל מי שיגע במלך יהפוך בעצמו לפסל זהב,ולכן העדיפו להסתכל עליו מרחוק.
"איזה טיפש מטופש אני" לחש מידס בייאוש."
ואז,לפתע פתאום,חזר והופיע לפניו דיוניסוס,אל היין.מידס זינק ממקומו ופנה אל דיוניסוס:"ראה מה עשיתי.הפכתי את בתי לפסל זהב.איני צריך את הזהב הזה.
אנא החזר לי את חיבוקה החם והמתוק של בתי האהובה".
ראה דיוניסוס שהמלך מתחרט על חמדנותו,והסיר מעלי את קסם הזהב.
מידס חיבק את בתו,נשם את ריחם הטוב של הורדים וחיזק את רוחו בכמה לגימות של יין אדום.
 

כתב: אילן ויסמן

תשס"ח