יחסי החוץ של הורדוס

ליחסי החוץ של הורדוס עם המדינות השכנות, ועם רומא יש חשיבות מרובה במיוחד, מכיוון שהורדוס,
בלשון המעטה, לא היה אהוד על העם ביהודה.

תהליך עלייתו של הורדוס לשלטון כולל מאבקים בין החשמונאים , שנסתייעו בפרתים, אויבי הרומאים,
לבין הורקנוס ומשפחת אנטיפטר (אביו של הורדוס) שנסתייעו ברומאים.

בשבע השנים , שלאחר עליית הורדוס לשלטון (37 לפסה"נ) שרויה הייתה האימפריה הרומית במלחמת אזרחים לאחר הירצחו של יוליוס קיסר. המאבק היה בין אנטוניוס ששלט במחצית המזרחית של הקיסרות לבין אוקטבינוס ששלט במחיצתה המערבית. הורדוס נמצא במעגל השפעתו של אנטוניוס אולם , למרות תמיכתו של אנטוניוס בו , היה מעמדו מעורער , משום שמדיניותה של קליאופטרה ה- 7 , מלכת מצרים , אהובתו של אנטוניוס ושותפתו לשלטון, הייתה עוינת כלפי הורדוס.
קליאופטרה שהייתה השריד האחרון של בית תלמי, שאפה לשוב ולהשתלט לפחות על חלק מהשטחים הללו. מגמה זו באה לידי ביטוי בהתערבות קליאופטרה בענייניה הפנימיים של יהודה, ובתמיכה בבית חשמונאי .
מסיבות אלה הורדוס נזהר במיוחד לא לנקוט יוזמה בכל הקשור למדיניות החוץ של יהודה.
הנזק העיקרי שהסבה קליאופטרה להורדוס היה קריעת שטחים מממלכתו. מדובר בחלק מערי החוף ובבקעת יריחו , העשירה במטעי האפרסמון ובתמרים , שאותה הוא חכר מקליאופטרה תמורת סכום נכבד מדי שנה (200 כיכר).

יתרה מזו הוא נעשה לערב על התשלומים השנתיים שהיו צריכים הנבטים לעלות לממלכת מצרים. ערבות זו גרמה מאוחר יותר למלחמות בין הורדוס לנבטים, אשר היו להן השלכות לגבי יחסיו של הורדוס עם רומא.
בימי מאבק ההכרעה שבין אנטוניוס לאוקטבינוס (31 לפסה"נ) הנחיל הורדוס תבוסה לנבטים.  מעבר להישג המידי שבדבר תרם הניצחון למעמדו של הורדוס, שהוכיח , כי הוא יכול לנצח אף את הכוח האזורי הגדול השני - ממלכת הנבטים.
תלותו של הורדוס ברומא הצריכה אותו לשגר עזרה צבאית לרומאים במלחמותיהם השונות. כך למשל נשלחו 500 אנשי צבא ממלכת יהודה לסייע למסעו הכושל של נציב מצרים אליוס גאלוס לדרום ערב באמצע שנות העשרים של המאה הראשונה לפני ספירת הנוצרים.

נוסף להתחייבויותיו הצבאיות היה הורדוס חייב לעלות מסים לרומא. נוסף למסים הרשמיים העביר הורדוס כספים רבים לשליט הרומאי.

כך למשל העניק הורדוס לאוגוסטוס סכום של 300 כיכר בזמן שזה חילק מתנות לעם הרומאי.

פן אחר לתלותו של הורדוס לרומא הוא הזיקה בינו לבין הנבטים הרומיים בסוריה, הוא נזקק לאישורו של נציב סוריה לכל צעד שרצה לנקוט נגד הנבטים.

תלותו של הורדוס באוגוסטוס באה לידי ביטוי גם בבניית ערים חדשות דוגמת קיסריה, ובטיפוח פולחן הקיסר שהתלוותה אליו הקמת מקדשים מחוץ ליהודה בשטחה של הפרובינציה סוריה.
הורדוס טיפח קשרים הדוקים עם אישים רומיים רבים נוסף לקיסר.  החשוב שבניהם היה מרקוס אגריפה יד ימינו של הקיסר ובעל ביתו.

קשרים אלה נתהדקו עוד יותר בין השנים 13 - 16 לפסה"נ כאשר אגריפה ביקר ביהודה בשנת 15 לפסה"נ והתקבל בהתלהבות גם כמלך וגם על ידי המוני היהודים. הוא גם הקריב קורבנות מרובים במקדש כמחווה מצד השלטון הרומי כלפי היהודים ודתם - המחווה הידידותית ביותר שנערכה אי פעם כלפי היהודים בארץ ישראל.

הורדוס החזיר ביקור באסיה הקטנה (14 לפסה"נ) , כשהוא בא גם לסייע לו בפעולות צבאיות באזור הים השחור .

הורדוס נצל את נוכחותו לצידו של אגריפה כדי להגדיל את יוקרתו בקרב היוונים שבאסיה הקטנה וגם שימש כמתווך בין אגריפה לבין התושבים המקומיים, נוסף לכך הוא גם פעל למען היהודים באסיה הקטנה.

הורדוס קיים קשרי ידידות גם עם סיניוס אוליו, מדינאי , מפקד ואיש תרבות, ששימש כקונסול מזמן שהורדוס הוכתר למלכה של יהודה (40 לפסה"נ) .

בביתו של אוליו התגוררו , כנראה , גם בניו של הורדוס, בעת שהתחנכו ברומא בימי נעוריהם. ידידים נוספים של הורדוס היו גאיוס פתרוניוס נציב מצרים בשנות ה- 20 של המאה הראשונה ותותיוס אחד מנציבי סוריה.

הורדוס הקפיד לשמור על היחסים הקרובים עם ידידיו שברומא ולהתעדכן באמצעותם בכל מה שהתרחש בחצר הקיסר ובעיר הבירה. הוא היה גם רגיש לתגובותיהם על מדיניותו הפנימית.

הורדוס , שהעריץ את התרבות היוונית , שאף להשתלב בתוכה ובעולם ההליניסטי של הקיסרות הרומית. הוא ביסס את כוחו הצבאי על אזרחי הערים ההליניסטיות סבסטי וקיסריה.

נוסף לכך הוא נעזר ביוונים לצרכיי האדמיניסטרציה , וכמה יווניים איישו את המשרות החשובות ביותר.

החשוב שבניהם היה תלמי שהיה אחראי למנגנון הפיננסי של הממלכה. המפורסם מבין כולם היה ניקולאוס איש דמשק , היסטוריון מחבר טרגדיות וחיבורים בפילוסופיה ובמדעי הטבע. מורים יוונים עסקו בחינוך בני המלך. היוונית הפכה , למעשה, ללשון ראשונה במעלה בחצר המלכות של הורדוס. הכתובות על המטבעות שלו היו ביוונית ונעדרו מהם סמלים.

יותר ממלכים אחרים בני דורו הוא השתדל להאדיר את שמו בעולם ההלניסטי. הוא תמך במוסדות חברה ותרבות , ובנה בניינים מפוארים ברודוס .

המסגרת של הקיסרות הרומית סייעה להורדוס לקשור קשרים הדוקים עם שליטים אחרים באימפריה. בעוד שיחסיו עם מלכי הנבטים היו מתוחים למדי, הרי הוא קשר קשרי נישואין עם ארכלאוס , מלך קפדוקיה , אשר עקב אחר המתרחש ביהודה. אישיות אחרת בעולם היווני , שאיתה קשר הורדוס קשרים , היא גאיויוס יוליוס אוריקלס שהיה שליטה של ספרטה. הלה לא שימש כגורם מפייס עם המריבות שהיו בחצר יהודה, אלא סייע בעיקר לאנטיפטר נגד בני מרים החשמונאית.

בסוף ימיו של הורדוס נשתבשו לזמן קצר היחסים שבין הורדוס לרומא. בשנת 12 לפסה"נ , נפוצו שמועות על מותו של המלך, שמועות שגרמו לפריצתה של מרידה גלויה שנהנתה מתמיכת הנבטים.

בסיכומו של דבר מלכותו של הורדוס הייתה ניסיון של שילוב יהודה בחיים הפוליטיים והתרבותיים של האימפריה הרומית. הצלחת ניסיון זה הייתה זמנית לכל היותר , ולמעשה , ויתרו עליו הרומאים זמן קצר לאחר מותו של הורדוס.

 

מטבעות שטבע הורדוס , במטבע מופיעים סימני ים (עוגן)