|
|
|
|
כל
הקיץ שר ורן ילק
דלג הרקדן ופתאום
פנה לו עורף תור
הגיל- ובא החורף. נוי
שדות נמחה ופג. נגמרו
ימי החג, כאשר
כל עץ ושיח גג
ואוכל לו הבטיח תור
הקור והמצוקה ממשמש
ובא עם שלג כבר
לא שר יותר הילק, כי
הבטן הריקה- ברינה
לה אין כל חלק בצרה
כל כך גדולה הוא
זוחל אל הנמלה: “רחמי עלי ותני לי |
חממי
והאכילי
עד
חזור ימי הזיו” “
זה מוזר לי,
דוד חביב איך
קפץ עלייך עוני? העמלת
, דוד, כמוני? “ הוי ,בת חמד , מה עמך? כלום
היה לי פנאי לכך? על
דשאנו רך כצמר, לא
פסק משחק וזמר. איך
יכולתי לעבוד?” “ ואם כן הרי
...” - הרי אמרתי: כל
ימי הקיץ שרתי”. שרת
דוד? יפה מאד! צא
עתה אפוא לרקוד?” |
|
|
|
|
